טיפים בנושא הריון ולידה
מזל טוב הגעת לשבוע 40 אבל אין שום סימן ללידה מתקרבת, חשוב שתדעי שרק 7% מן הנשים יולדות בתאריך המשוער שלהן.
מאת: אורית הלפגוט- "עוצמת הריפוי"-
ליווי ותמיכה מהיריון ועד לידה
מזל טוב הגעת לשבוע 40 אבל אין שום סימן ללידה מתקרבת, חשוב שתדעי שרק 7% מן הנשים יולדות בתאריך המשוער שלהן.
שבועות ההיריון אכן מחושבות על פי מועד הווסת האחרונה אך לא תמיד מועד הביוץ המדויק ידוע ולכן תאריך הלידה המשוער הוא כשמו כן הוא משוער ותתכן סטייה של שבוע פלוס מינוס בשבועות ההיריון.
אם עברת את שבוע 40 וכל יומיים לערך את במעקב של מוניטור בבית החולים או בקופת החולים והכול תקין חשוב שתדעי שאין סיבה עדיין להתחיל בהשראת לידה שכן מאותה סיבה של תאריך משוער הלידה יכולה להתחיל שבוע לאחר מכן סביב 41 ולכן ההמלצה היא להמתין עוד כשבוע לערך לפני שמתערבים בזירוז או השראת לידה.
רוב הלידות בממוצע אכן מתרחשות סביב שבועות 41+4 ומומלץ לבדוק מול בית החולים שבו את מעוניינת ללדת מהו פרוטוקול הזירוזים הנהוג בו. ישנם בתי חולים שיחליטו לזרז לידה אם הגעת לשבוע 41+1 ויהיו כאלו סביב שבועות 41+5 ויש גם כמה בודדים שיסכימו למשוך אפילו עד 42 . לעיתים ישנה הנחיה להתחיל בלידה מסיבות רפואיות גם מתחת לשבוע 40.
קביעת מועד להתחלת לידה תלויה במספר גורמים:
1) פרוטוקול בית חולים
2) במידה ובדיקות המוניטור אינן תקינות, ישנן האטות או האצות בדופק העובר
3) בהיריון מרובה עוברים השיקולים משתנים בהתאם למצג של כל עובר , מהלך היריון והסטוריה רפואית
4) התפתחות של רעלת (חלבון בשתן, לחצי דם, סכרת)
5) רצונה של האם
6) הסטוריה מילדותית קודמת כגון הפירדות שיליה, ניתוחים קיסריים וכו'
7) מהלך היריון נוכחי
8) IUGR – האטה בגדילת עובר
9) ריבוי או מיעוט מים
10) מצוקה עוברית
כשמדברים על זירוז לידה הכוונה להשראת לידה או זירוז לידה?
השראת לידה היא התחלת תהליך לידה כשאין דינמיקה צווארית דהיינו טרם התפתחו תנאי לידה- אין מחיקה ואין צירים. האמצעים שבהם משתמשים בהשראת לידה זהים ברוב בתי החולים והם: בלון או טבליות פרוסטגנלדינים. (הצוות הרפואי מחליט באיזה אמצעי להתחיל את הלידה)
זירוז לידה היא קידום לידה שהחלה או שנעצרה. כלומר ישנה דינמיקה צווארית- פתיחה (קטנה או גדולה), מחיקה והתקצרות צוואר הרחם ויש צורך להניע את תהליך הלידה, לעזור לתהליך להמשיך להתקדם. האמצעים שבהם משתמשים לזירוז הלידה זהים אף הם ברוב בתי החולים: סטיריפינג, טבליות פרוסטגלנדינים, פקיעת קרומים, אוקסיטוצין סינטטי (פיטוצין).
ישנה אפשרות להתחיל בלידה (במידה והגוף בשל לכך) או לזרז לידה גם באמצעים טבעיים ומומלץ לנסות זאת במידה וישנה הנחיה רפואית או כי עברת את שבוע 41 או רגע לפני שמתחילים באמצעים רפואיים:
1) טיפולים ברפואה משלימה כגון רפלקסולוגיה ,דיקור או נקודות שיאצו
2) הליכות על חול ים במטרה ללחוץ על נקודות בכף הרגל שיכולות להתחיל בלידה
3) לישת בצק בכף היד- במטרה להפעיל אזורי רפלקסים בדומה לכף הרגל אך גם להניע אנרגיה
4) שתיית שמן קיק על מנת ליצור גירוי של המעיים ניתן אגב גם לעשות זאת ע"י חוקן . יש לקחת בחשבון ששתיית השמן יכולה לסייע בהתחלת לידה אך גם לגרום לשלשולים ולהתייבשויות ובכך להגיע ללידה מותשת וחסרת אנרגיה.
5) עיסוי הפטמות ועל ידי כך הפרשת אוקסיטוצין (הורמון האחראי על כיווץ הרחם ובכך יוצר צירים)
6) קיום יחסי מין – בזרע הגבר ישנו חומר הנקרא פרוסטגלנדין שמטרתו לרכך את צוואר הרחם
7) כמוסות שמן נר הלילה משבוע 38 על מנת לעזור להבשלת צוואר הרחם . ניתן להביא ללידה ולבקש מהמיילדת שתחדיר את השמן תוך כדי בדיקת וואגינאלית. כאן חשוב רק לדעת כי השמן אינו מומלץ למי שיש הסטוריה רפואית של בעיות בבלוטת התריס, לאחר קיסרי , בהריונות מרובי עוברים, דלקות בשתן או פטריות וואגינליות. בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם גורם מקצועי לפני נטילת הכמוסות.
8) הרפייה, דמיון מודרך, יוגה
9) פעילות גופנית מתונה כמו עלייה במדרגות והליכה
10)שתיית מיצוי של צמח הנקרא כוהוש שחור – יש להתייעץ עם הומאופת מוסמך בנושא זה
11)שתיית מיצוי עלי פטל משבוע 34 ועד אחרי הלידה
והכי חשוב שתהיה לידה טובה, בריאה וחוויה נפלאה לך לבן זוגך ולתינוקך
אורית הלפגוט- "עוצמת הריפוי"- ליווי ותמיכה מהיריון ועד לידה
לאתר של אורית
דולה בכירה, רפלקסולוגית ומטפלת מוסמכת ברפואה משלימה בהתמחות היריון ולידה, זירוז לידה והשראת לידה, מדריכה להכנה ללידה, עיסוי נשים הרות, מדריכת עיסוי תינוקות
הזהירו אותך. שמעת סיפורי זוועה. ואיכשהו תמיד האמת שלך זה לא יקרה. מה פתאום, היצור המתוק והעדין והמנומנם הזה יפליץ?? יסבול מגזים? יבכה לי כל הלילה? אולי זה מיתוס
מאת: דקלה שלום, יועצת התפתחותית
ובעלת "חיוכים-בית חם לאמהות ותינוקות"
הזהירו אותך. שמעת סיפורי זוועה. ואיכשהו תמיד האמת שלך זה לא יקרה. מה פתאום, היצור המתוק והעדין והמנומנם הזה יפליץ?? יסבול מגזים? יבכה לי כל הלילה? אולי זה מיתוס. אולי עלינו זה ידלג. אולי הן אכלו חומוס והניקו. או כרובית. זה בטוח הכרובית.
ואז, יומיים או שבוע אחרי הלידה, זה מגיע: צווחות והתפתלויות שלא היו מביישות רקדנית בטן באקסטזה,
שום דבר לא עוזר, ואת מבינה: גזים. הם הגיעו גם אלינו. אוי ואבוי, מה נעשה עכשיו.
למה זה בכלל קורה?
מערכת העיכול שלנו מורכבת מהמון המון שרירים טבעתיים. הם אמורים, עם דגש על אמורים, לעבוד בסינכרון: מהפה ועד פי הטבעת, שריר אחד מתכווץ אחרי השני ודוחף את המזון במורד המערכת.
אבל הפיצקולים הללו – הם לא נולדים אפויים לגמרי. לא הכל עובד פיקס ואחת המערכות שצריכה עוד התבשלות וכוונון היא מערכת העיכול. ואז קורה שמשהו נתקע באמצע, לא זז במהירות הרצויה ובאופן כללי לא עומד בציפיות. ויש פקק תנועה עם תקיעויות ובלגנים. ואנחנו סובלות. אה, וגם הפיצקול. אבל בעיקר אנחנו.
אז מה עושים?
קודם כל – מחכים. תוך כמה חודשים מערכת העיכול תעבוד בצורה טובה והכל יחלוף כלא היה.
במידה והגוזל אוכל תמ"ל – אפשר לנסות להחליף. כל אחת מקבל סוגים שונים בצורה אחרת.
אם הוא יונק – את יכולה לנסות לשנות תזונה. לציין כי אני אישית ויתרתי בגבורה על כל מזון שנחשד כבעייתי וגם שתיתי גלונים של תה שומר וקמומיל – זה בעיקר גרם לי לרצות למות. הגוזל האישי שלי המשיך לצרוח וזה ממש לא עניין אותו שאמא לא שתתה קפה כבר חודשיים כי קפאין עושה גזים. וגם חלב.
ולטובת מי שצריכה עכ-שיו עזרה, פתרון, ושפיות, הנה הדברים שיעזרו לך כשהגוזל "בהתקף":
1. תנועה
מה עוזר לכל הגזים לצאת מבקבוק קולה? נכון, ניעור. אני לא מציעה לטלטל את התינוק אבל כן להניע. להחליף תנוחות אחיזה, לרקוד, לטייל, לזוז. שימו מוזיקה שאתם אוהבים או צאו להליכה, העיקר שתזוזו והגוזל איתכם.
2. מגע
מגע עמוק עוזר לשרירים להרפות ולשחרר. גם במערכת העיכול יש שרירים וגם להם אתם יכולים לעזור להרפות. לחפון את הבטן הקטנה שלהם ולעזוב לאט, לעסות מסביב לפופיק בתנועות סיבוביות, לטפוח על הטוסיק, כל אלה יעזרו לשחרר ולהניע את התקיעויות קדימה.
3. מנשא בד
זה בעצם השילוב המושלם בין מנשא ומגע: הגוזל עטוף היטב מכל הכיוונים, את בתנועה אבל הידיים משוחררות, את כבר רגילה להתנהל עם בטן ענקית אז מה זה עוד כמה חודשים כאלה אם זה אומר שעור התוף שלך יישאר שלם... שימי לב שמגע של עור לעור, ובמקרה הזה בטן לבטן (להכניס למנשא כשהוא בלי חולצה וגם את עם הבטן חשופה) עושה פלאים לשיפור ההרגשה של הפיצקול ולשיכוך כאבים ורגיעה.
4. אופן האכלה
שימי לב שאוכל הוא לא פתרון מיידי לבכי. כדאי להרגיע ורק אז לברר אם הגוזל בכלל רעב. זיכרו שהקיבה שלו עדיין פיצית ונוצר עליה עומס די בקלות. מה קורה לקטנטנים שמקבלים המון אוכל שהם בכלל לא התכוונו לאכול במהלך היום? הם מתנקמים בערב! ואז מתחיל המעגל המקולל: בכי – אוי אולי הוא רעב – אוכל (2 שלוקים) – בכי – נו הוא לא אכל כלום המסכן הוא עדיין רעב – אוכל – וחוזר חלילה. חכי. עיצרי. נסי את כל מה שכתוב למעלה (לחבק, לרקוד, מנשא וכו'). עוזר? מעולה. ניסית הכל והוא לא משתף פעולה? יש מצב שהוא רעב.
זיכרי: זו תקופה קשה אבל היא עוברת. אפשר להקל ולעזור. והכי חשוב – תיכף יגיעו השיניים ואז הגזים ייראו כמו עניין פשוט וקליל!
אל תשכחו לחייך !
דקלה שלום - חיוכים
רוצים לשאול את דקלה שאלות?? כתבו לה!
למה התינוק בוכה? מדוע הוא לא שקט?
כואב לו? גזים? שיניים? רעב? להחליף לו? עייף?
ואולי הייתה דרך לדעת מבלי לנחש? ומבלי שהוא יבכה?
מאת: לריסה גינת -SmallTalk לדבר עם תינוקות
למה התינוק בוכה? מדוע הוא לא שקט?
כואב לו? גזים? שיניים? רעב? להחליף לו? עייף?
ואולי הייתה דרך לדעת מבלי לנחש? ומבלי שהוא יבכה?
בשנתיים הראשונות לחייו של התינוק הטיפול בו מתמקד במתן מענה לצרכיו הבסיסיים, בעוד שברגע שאנחנו, ההורים שלו, מנסים להבין את צרכיו על פי הסימנים שהוא משדר – התינוק חש מובן, מרגיש קירבה נקשר יותר ומבין שהתחושות שלו הן לגיטימיות וראויות למענה. תאוריה זו מכונה תאורית ההיקשרות (attachment) והראשון שהגהה תאוריה זו הינו גו'ן בולבי.
אותם הסימנים שהתינוקות משדרים היא למעשה שפת התינוקות. שפת התינוקות היא למעשה שפת הגוף של התינוק והלוא היא השפה הראשונה שלו. שפת התינוקות מורכבת:
-
מתנועות הגוף של התינוק- תנועות ידיים, רגליים, תזוזת אגן, התקשות של הגוף
-
מהבעות הפנים שלו – בהייה, מבט מצוברח, מבט מתאמץ
-
מהקולות והאינטונציה שאותם הוא מפיק – נשמע לעיתים כמו קשקושים או מלמולים, קיטורים קטנים , קיטורים גדולים יותר, הבעת חוסר שקט או חוסר נינוחות קולית.
-
בהמשך שפה זו גם מורכבת ממילותיו הראשונות.
בשפה זו התינוקות מסמנים ו"מדברים" איתנו את מגוון הצרכים שלהם.
הבסיס של שפה זו הוא בקשרים עצביים בין מערכות שונות בגוף לבין מערכת העצבים המרכזית. לתינוקות יש למעשה שני סוגי סימנים: סימנים מקדימים וסימנים מידיים. סימנים מקדימים מופיעים בתחילתו של הצורך. למשל כשהתינוק מתחיל להתעייף, כשהתינוק מתחיל להרגיש את תחושת הרעב, כשהשלפוחית של התינוק רק מתחילה להתמלא וכן הלאה. סימנים מידיים מופיעים כשהצורך המדובר הינו צורך אקוטי שאינו סובל דיחוי מבחינה הישרדותית. לרב הסימנים המידיים הינם סימנים קוליים יותר מסימנים מקדימים, הם מופיעים תחילה כקיטורים ומהר מאוד מתפתחים לבכי. ישנם גם כמה סוגי בכי בהקשר של צרכים שונים. משמעות הבכי מבחינת התינוק הוא גיוס כל כלי התקשורת שיש ברשותו לקבלת מענה על הצורך שאינו סובל יותר אף דיחוי.
שפת הגוף של התינוק הינה ייחודית לכל תינוק, אך עשויים להיות סימנים כלליים מאפיינים. חשוב להתייחס אליהם בגדר המלצה בלבד שכן ייתכן כי לתינוק שלכם סימנים אחרים לגמרי.
דוגמאות לסימנים לרעב:
סימנים מקדימים : תנועות מציצה (או יניקה) בזמן התעוררות משינה, הכנסת אגרופים לפה, ניסיון למצוא את הפטמה- הטיית הראש קדימה ואחורה, ניסיון מציצה של היד שלנו, הצוואר.
סימנים מידיים: קיטוריים עוצמתיים, התחלת בכי כשהצליל שנשמע מהתינוק הינו מעין צליל "ני" שמדמה תנועת יניקה עם הפעלה של מיתרי הקול.
דוגמאות לסימנים לעייפות:
סימנים מקדימים: בהייה בחלל, האטת פעילות, צורך להתפנות בתדירות גבוהה
סימנים מידיים: האדמה של העיניים, שפשוף עיניים, קיטורים וצורך בקרבה, בכי.
דוגמאות לסימנים להתרוקנות (פיפי-קקי):
סימנים מקדימים: חוסר נינוחות באזור האגן, תנועות חתירה עם הידיים, בעיטות נמרצות ברגליים, קולות קיטור וחוסר שקט
סימנים מידיים: בהייה בחלל, הפסקת פעילות, הדממה, צליל מאמץ
דוגמא לסימנים להתרוקנות ויישום מעגל תקשורת שלם עם אביגיל בת הארבעה חודשים:
היתרון הברור בלימוד שפה זו היא הבנה של מגוון הצרכים של תינוקכם ומתן מענה מתאים, אולם להבנת השפה ולבניית התקשורת עם התינוק באמצעות השפה סביב צרכיו ישנה השפעה מכריעה על ההתפתחות הפסיכולוגית והפיזיולוגית של תינוקכם. בניית התקשורת עם תינוקכם סביב מגוון צרכיו, יוצרת בו את תחושת הבטחון בגופו ובקשר שלו אליכם ואל הסובבים אותו בהמשך חייו. הקשר שלכם אל תינוקכם משפיע על תפיסת עולמו של תינוקכם, על בניית האישיות שלו, על מערכות היחסים שלו בחייו הבוגרים ועל בניית התודעה הגופנית שלו, לה יש השפעה מכריעה על ההתפתחות הפיזיולוגית של תינוקכם. הכל נמצא למעשה בבסיס התקשורת שאתם בונים ביחד.
כל מה שזה דורש מכם, זה הקשבה והתבוננות בתינוקכם.
לדבר עם תינוקכם. ככה פשוט.
מזמינה אתכם לנסות,
שלכם,
לריסה גינת וצוות SmallTalk – לדבר עם תינוקות
◄
1/1
►
הטיפים הכי חדשים
למה פוף?
פוף, זוכרים? הכרית העצומה מהסבנטיז, שמאד נוח לשבת עליה אבל נורא קשה לקום ממנה?
אז אמנם הפוף נתפס כרהיט "שאנטי" צבעוני ותופס מקום, אבל זה גם אביזר לתינוקות בעל יתרונות התפתחותיים רבים.
מאת דקלה שלום, מדריכת ליווי התפתחותי בשיטת "צעד ראשון".
מנהלת "חיוכים - הבית לחוגי תינוקות"
למה פוף?
פוף, זוכרים? הכרית העצומה מהסבנטיז, שמאד נוח לשבת עליה אבל נורא קשה לקום ממנה?
אז אמנם הפוף נתפס כרהיט "שאנטי" צבעוני ותופס מקום, אבל זה גם אביזר לתינוקות בעל יתרונות התפתחותיים רבים.
בפוף התינוק שוכב במנח שנקרא עירסול. הגב שלו עגול, כפות הרגליים בגובה הראש והבטן ובית החזה שוקעים. כל שרירי הגוף יכולים "לשחרר" ולהרפות – זו למידה חשובה מאד, בעולם שלנו בו כל היום אנחנו (מגיל אפס בד"כ) עסוקים בעשייה – חשוב גם המקום של המנוחה – ולא שינה אלא סתם רגיעה, בהייה, ציפה. מתוך המקום של המנוחה תגיע גם העשייה האיכותית ביותר (פילוסופיה שאפשר ליישם גם על עצמנו לפעמים :) ).
השקיעה והשחרור של שרירי הבטן יכולים גם להקל על כל הקשיים הראשוניים של מערכת העיכול – גזים, פליטות וכו' – כשהבטן רגועה ורפוייה האוכל "נכנס" יותר בקלות.
בנוסף – הפוף עוטף את הגוזל מכל הכיוונים, מחבק אותו – נותן לו תחושה של הגבולות של גופו, של הגנה ובטחון – כמעט כמו ברחם :)
יתרון נוסף של הפוף הוא הניידות. מאד פשוט לתפוס פינה אחת ולקחת אותו ממקום למקום – גם עם התינוק בפנים.
פוף מול טרמפולינה
לכל אמא יש את הרגע בו היא צריכה להתלבש/ לאכול/ לענות לקריאת הטבע/ סתם זמן לעצמה – אבל לקטנטן בדיוק לא מתחשק לשכב באוניברסיטה. ברוב הבתים הפתרון יהיה – טרמפולינה. וזו גם שאלה ששואלים אותי המון – מה ההבדל בין טרמפולינה ופוף?
ממבט ראשון זה באמת נראה שמדובר באותה תנוחת חצי-ישיבה. אבל המפתח הוא בגובה הרגליים, בעיטוף ובשחרור של השרירים הזוקפים בגב. בעוד בטרמפולינה נוצאת זווית בין הרגליים לגב שיוצרת לחץ ומאמץ באיזור של שרירי הבטן והגב – בפוף, שוב, הרגליים בגובה הראש כמעט, הוא מתאים את עצמו לגוף התינוק ומאפשר את ההיפך בדיוק – תחשבו על ההבדל שבין כסא חוף בחצי ישיבה לבין ערסל...
כל זה טוב ויפה, אתם אומרים – אבל מדובר על שלושת החודשים הראשונים בחיים שלמים, ואז אנחנו תקועים עם כרית עצומה באמצע הסלון בלי שום שימוש...
אז זהו, שגם בהמשך יש לפוף תפקיד – ביצירת סביבה מאתגרת ובהפעלה של הקטנטן שכבר מתחיל לנוע – להתהפך, לזחול וללכת. וחוץ מזה, הוא באמת מאד נוח והישיבה בו מאד מרגיעה – בסוף תגלו שאת רוב הזמן בפוף אתם עושים ולא התינוק... J
כמה תהליכים לדוגמא (את רובם אפשר לנסות גם עם "סתם" כרית גדולה או שמיכת פוך מקופלת):
1. הילד (אין הגבלה לגיל – רק למשקל שתוכלו לסחוב) שקוע בפוף, אבא ואמא תופסים שתי פינות כל אחד – מנדנדים מצד לצד, מקפיצים בעדינות למעלה ולמטה – את העוצמה והשירים תבחרו לפי התגובות של המנודנד... מצויין להרגעה, למניעת גזים, וסתם כזמן איכות משפחתי.
2. הילד שקוע בפוף – ואנחנו מועכים בעדינות את הצדדים אליו ומגלגלים מצד לצד – עד שממש הילד שוכב על הצד כשחצי פוף נמצא מעליו (בזהירות, שלא יפול!). מסייע לשקיעה נוספת של בית החזה, לסרבני שכיבה על הצד, להבאת הידיים לקו האמצע והארכה של השכמות.
3. תנועה – הילד שקוע בפוף ואנחנו נעים איתו בחדר (שוב, התאמת המהירות לפי תגובות הילד) – מהר, לאט, בסיבובים, אפשר להוסיף "התנגשויות" קלות ברהיטים וקירות – זו תנועה מסוג אחר, לא על הידיים שלנו – והיא מאד מרגיעה וגם מלמדת את הקטנטן שאפשר לנוע בלי ה"תווך" של ההורה וזה בסדר ולא מבהיל.
4. למתהפכים – לגלגל אל הצד ובזהירות לתת להם לדחוף ולהתגלגל החוצה (כשהיד שלנו מונעת נפילה על הרצפה). אפשר להראות להם צעצוע על מנת לעודד אותם לנוע החוצה – זו הפעלה של כל השרירים ולמידה מצויינת – אני דוחף ופועל וקורה משהו כתוצאה מכך.
5. לזוחלים והולכים – זחילה, טיפוס והליכה על פוף הם תרגול ואתגר משמעותי בעת רכישת התנועות הללו. על ידי יצירת סביבה מאתגרת הם לומדים הרבה על גופם, על יכולות התנועה שלהם, על שיווי משקל ואיזון ועוד.
אז תערסלו, תזוזו, תאתגרו והכי חשוב – תחייכו :)
דקלה שלום "חיוכים"
הכי כיף בימים חמים זה לתת לקטנטנים לשחק בבריכה מתנפחת. אני והקטנה שלי אוהבות להזמין עוד ילד מהגן, להתפלש במים ולשחק ביחד כמה משחקים
מאת: חן גילאון מפורטל "תינוק ישראלי"
הכי כיף בימים חמים זה לתת לקטנטנים לשחק בבריכה מתנפחת. אני והקטנה שלי אוהבות להזמין עוד ילד מהגן, להתפלש במים ולשחק ביחד כמה משחקים. ככה אנחנו מעבירים המון זמן של כיף בבריכה, נותנים להם קצת פירות תוך כדי וברגע שמסיימים- מגבת, מוציאים אוויר והבייתה.
אז שיהיה גם לכם רעיונות מה לעשות כשחם ורק מתחשק לשהות במים כמו לוויתנים. משחקי מים שירעננו לכם את הקיץ!
-
משחק בבלוני מים- זוכרים את בלוני המים שהינו משחקים בהם בחג השבועות? הצבעוניים הקטנים? מלאו כמה בקצת מים, בשביל שקצת יצופו ותנו לילדים לשחק איתם. ממש כמו בריכת כדורים, רק הרבה יותר כיף ורטוב.
-
באר מטבעות- את הסיפורים על בארות או מזרקות שזוקרים אליהן מטבע ומה שמבקשים מתקיים אתם בטח מכירים והמשחק הזה מאוד דומה. זורקים (בעדינות) מטבע אל קרקעית הבריכה הקטנה והילדים צריכים לתפוס ולהחזיר. המשחק נהיה קשה ככל שההתלהבות גוברת, כי מרוב השפרצות לא רואים את המטבע. אם הילדים קטנים ויש חשש שיבלעו את המטבעות, אפשר לזרוק להם גם משחקי פלסטיק פשוטים (שלא שוקעים) שיש לכם בבית ושיתאמנו בלתפוס ולהביא אותם אליכם חזרה.
-
אן דן דינו- המשחק האהוב והמוכר בגרסת האקסטרים, לילדים קטנים. הידיים מתחת למים וכל פעם שנותנים כיף אחד לשני השפריץ נהיה יותר ויותר גדול. הילדים מתגלגלים מצחוק!
-
סירות נייר- עוד לא לימדתם את הילדים לקפל סירות מנייר? אל תגלו, אבל עד לפני כמה חודשים לא היה לי מושג איך מכינים סירות. מזל שיש אינטרנט... את הילדים הגדולים נלמד איך להכין ונקפל ביחד ולילדים הקטנים ניתן סירות מוכנות שנקפל בשבילם. הכי חיל הים.
-
כדור חלקלק- משחק שיצחיק גם את הילדים וגם את ההורים. מורחים כמות יפה של קרם שיזוף על כפות הידיים של הילדים (שיישאר עליהן קרם לבן שלא נספג) ונותנים להם לנסות לשחק עם כדור גומי פשוט. הם ינסו לתפוס ולמסור עם הידיים החלקלקות, ולהעביר את הכדור אל מתחת לבטן כך שיהיה אפשר כאילו לשכב עליו (לילדים הגדולים יותר) ויהיה שמח! אל תשכחו לנגב היטב את הקרם מהידיים לפני שיוצאים מהבריכה.
ליהלי בן ה-5 יש אריה מתחת למטה...
ליאיר בן ה-7.5 יש בחדר מפלצות דביקות עם קרניים,
גילי בת ה-3 תמיד רואה על הקיר חרקים ועכבישים...
ואיך נראית המפלצת של הילד שלכם ?
מאת אסתי ויסמן, NLP Master Practitioner, NLP Trainer
ליהלי בן ה-5 יש אריה מתחת למטה...
ליאיר בן ה-7.5 יש בחדר מפלצות דביקות עם קרניים,
גילי בת ה-3 תמיד רואה על הקיר חרקים ועכבישים...
ואיך נראית המפלצת של הילד שלכם ?
לכל אחד יש את המפלצת שלו. היא יכולה לשנות צורה, גודל, צבע, אבל היא תמיד תופיע בשלב כלשהו.
בדרך כלל לא ידוע לנו מה מקור הפחד, וזה לא ממש חשוב. זה יכול להתחיל מסיפור תמים כמו במבי (שם נטרפת אימו ע"י חיה אחרת) או מסרט על חייזרים, או אולי כשהאחות קפצה על השולחן בצרחות של "ג'וק ! ג'וק !...". אך ברור שהפחד מתחיל בשלב מסוים בו הילד מבין יותר. כשהוא מבין שמשהו מסכן אותו, אז הוא מתחיל להרגיש את התחושה שגורמת לו לבקש שלא תעזבי אותו בלילה, או לישון עם אור בחדר, או שהוא מגיע בריצה באמצע הלילה עם דופק מהיר כמו אחרי ריצת מרתון.
קיימות שיטות רבות להתגבר על הפחד אצל ילדים, ובכל זאת מצאתי מכנה משותף אחד לכולן והוא מתבסס על אמרה ישנה:If you can't beat them – join them. (או בעברית: אם אתה לא יכול לנצח אותם - הצטרף אליהם). מוכר לכם ?
זה עובד בכל מצב בחיים, וגם פה. אסביר למה הכוונה:
המפלצות הם כל המתנגדים, המאיימים, המתחרים, המפחידים, המקשים ו"האנשים הרעים" שאנו פוגשים בדרך. הם קיימים בכל מקום בצבעים, גדלים, צורות וסגנונות שונים. כשרוצים לנצח אותם,
הדרך המנחה היא "להתגבר עליהם בטוב": ברוגע ונועם. לא באלימות מילולית, וגם לא בכל צורה אחרת של כוח. איך עושים זאת ?
לתהליך שני שלבים: הצטרפות והובלה.
- נותנים לפחדים ולמפלצות את הכבוד הראוי להם, מכירים בקיומם. מצטרפים לחוויה של הילד.
שומעים אותו, מבינים אותו, נותנים לו להרגיש שאנו אתו בבעיה.
בשלב ההובלה – ניתן לילד לבחור איך הוא חושב שניתן להתגבר על הבעיה. לבקש שיציע מספר דרכים ויבחר אחת לביצוע.
כך, בדרך של שיתוף פעולה ימצא הפתרון. לדעתי תופתעו מהרעיונות היצירתיים שתשמעו.
חשוב לציין שתוך כדי התהליך יש לוודא מה הילד "מרוויח" מנוכחות המפלצת ואם הוא מוכן לוותר על הרווח הזה, כדי שהמפלצת תפסיק לבקר אותו.
ומה היא הדרך שלכם לשיתוף פעולה ?
אסתי ויסמן 052-7468588 esti.wn@gmail.com
איזו התרגשות... הכל כבר מוכן לרגע הישמע הגונג ופתיחת השערים. אז לפני שהם צועדים בשביל אל הגן ואל בית הספר, הנה כמה נקודות שיעזרו לכם ולהם, עם החזרה לשגרה:
איזו התרגשות... הכל כבר מוכן לרגע הישמע הגונג ופתיחת השערים.
אז לפני שהם צועדים בשביל אל הגן ואל בית הספר, הנה כמה נקודות שיעזרו לכם ולהם, עם החזרה לשגרה:
1 . ארוחת הבוקר – בבית, לפני היציאה לבית הספר ולגן, תמיד קצת לחוץ, לכן הקפידו להשאיר זמן או לצייד את הזאטוטים במשהו קטן לדרך שיחזיק אותם עד שעת ארוחת העשר.
האופציה המהירה – דגני בוקר: בהעדפה ברורה לאלה העשירים בסיבים תזונתיים, דלים בסוכר ובשומן, ללא צבעי מאכל.
המלצות: ברנפלקס, פצפוצי אורז, קורנפלקס פשוט.
להמעיט ולהימנע: שוקו על הבוקר.
2. ארוחת עשר – כך תכינו קופסת אוכל מנצחת:
דגנים מלאים (לחם, פיתה, קרקרים),
חלבון (גבינה, טונה, חביתה או ביצה קשה, להמעיט בפסטרמה ובשרים מעובדים),
ירק (עדיף ירקות קשים שלא נוזלים בתוך הקופסא כמו מלפפון, גזר, פלפל) ,
פרי (תפוח, אפרסק, שזיף)
ושתיה (מים).
להימנע: ממרחים מתוקים, לחם לבן, שתיה מתוקה.
טיפ: למי שקשה עוד להתרגל ללחם כהה - ישנם לחמים ולחמניות מקמח מעורב, או כריך מפרוסה אחת לבנה ופרוסה אחת דגנים מלאים
3. משפחות רבות נפגשות סביב שולחן האוכל רק בערב, וגם, לא כל ערב. מצאו זמן במהלך השבוע לאכול יחד. ארוחה משפחתית היא הזדמנות מצויינת לשוחח אחד עם השני ברוגע ולהדגים אכילה בריאה, מאוזנת ונינוחה לילדיכם. כבו את הטלויזיה ואת המכשירים הסלולריים ו...דברו אחד עם השני!
4. שתו מים והמעיטו במשקאות ממותקים בבית. קחו בחשבון שהילדים מקבלים מיץ בכל מיני הזדמנויות – ימי הולדת, קבלת שבת, אירועים – גם אם אי אפשר להעלימם לגמרי, בבית אפשר להקפיד.
להימנע לחלוטין: משקאות דיאט
5. ולעניין החטיפים – גם כאן, בהתחשב בלוח האירועים השבועי, כדאי לזכור שהילדים זוכים למנה הגונה של ממתקים לאורך השבוע והחודש. הגדירו ארוחה אחת (למשל, ארוחת ארבע) והשתדלו לבחור הביתה חטיפים נטולי צבעי מאכל, עם כמה שפחות סוכר ונתרן, חלקו להם במנות אישיות קטנות והוסיפו תמיד פרי וירק ליד.
תמיד טוב לזכור -
· ילדים לומדים בעיקר דרך דוגמא אישית
· חוק אחד לכולם - אם קיבלתם החלטה, החילו אותה על כל בני הבית באהבה
· עודדו פעילות גופנית דרך פעילויות בצוותא – משחקי כדור, שחייה בבריכה, מסעות אופניים ובימבה, אתגרים בגן השעשועים... היו יצירתיים, זה משתלם!
חשוב לכם לאכול בריא בבית? מתלבטים כיצד לעשות זאת?
מאחלת לכולנו שנת לימודים בריאה ופורייה!
גליה לנגלי-ג'וטר, יועצת לתזונה בריאה ומטפלת בהתנהגויות אכילה
עוד על הקליניקה, סדנאות והרצאות שלי: "תיאבון בריא – אפשר לאכול אחרת"
מוזמנות לפגוש אותי גם בדף הפייסבוק
מזל טוב הגעת לשבוע 40 אבל אין שום סימן ללידה מתקרבת, חשוב שתדעי שרק 7% מן הנשים יולדות בתאריך המשוער שלהן.
מאת: אורית הלפגוט- "עוצמת הריפוי"-
ליווי ותמיכה מהיריון ועד לידה
מזל טוב הגעת לשבוע 40 אבל אין שום סימן ללידה מתקרבת, חשוב שתדעי שרק 7% מן הנשים יולדות בתאריך המשוער שלהן.
שבועות ההיריון אכן מחושבות על פי מועד הווסת האחרונה אך לא תמיד מועד הביוץ המדויק ידוע ולכן תאריך הלידה המשוער הוא כשמו כן הוא משוער ותתכן סטייה של שבוע פלוס מינוס בשבועות ההיריון.
אם עברת את שבוע 40 וכל יומיים לערך את במעקב של מוניטור בבית החולים או בקופת החולים והכול תקין חשוב שתדעי שאין סיבה עדיין להתחיל בהשראת לידה שכן מאותה סיבה של תאריך משוער הלידה יכולה להתחיל שבוע לאחר מכן סביב 41 ולכן ההמלצה היא להמתין עוד כשבוע לערך לפני שמתערבים בזירוז או השראת לידה.
רוב הלידות בממוצע אכן מתרחשות סביב שבועות 41+4 ומומלץ לבדוק מול בית החולים שבו את מעוניינת ללדת מהו פרוטוקול הזירוזים הנהוג בו. ישנם בתי חולים שיחליטו לזרז לידה אם הגעת לשבוע 41+1 ויהיו כאלו סביב שבועות 41+5 ויש גם כמה בודדים שיסכימו למשוך אפילו עד 42 . לעיתים ישנה הנחיה להתחיל בלידה מסיבות רפואיות גם מתחת לשבוע 40.
קביעת מועד להתחלת לידה תלויה במספר גורמים:
1) פרוטוקול בית חולים
2) במידה ובדיקות המוניטור אינן תקינות, ישנן האטות או האצות בדופק העובר
3) בהיריון מרובה עוברים השיקולים משתנים בהתאם למצג של כל עובר , מהלך היריון והסטוריה רפואית
4) התפתחות של רעלת (חלבון בשתן, לחצי דם, סכרת)
5) רצונה של האם
6) הסטוריה מילדותית קודמת כגון הפירדות שיליה, ניתוחים קיסריים וכו'
7) מהלך היריון נוכחי
8) IUGR – האטה בגדילת עובר
9) ריבוי או מיעוט מים
10) מצוקה עוברית
כשמדברים על זירוז לידה הכוונה להשראת לידה או זירוז לידה?
השראת לידה היא התחלת תהליך לידה כשאין דינמיקה צווארית דהיינו טרם התפתחו תנאי לידה- אין מחיקה ואין צירים. האמצעים שבהם משתמשים בהשראת לידה זהים ברוב בתי החולים והם: בלון או טבליות פרוסטגנלדינים. (הצוות הרפואי מחליט באיזה אמצעי להתחיל את הלידה)
זירוז לידה היא קידום לידה שהחלה או שנעצרה. כלומר ישנה דינמיקה צווארית- פתיחה (קטנה או גדולה), מחיקה והתקצרות צוואר הרחם ויש צורך להניע את תהליך הלידה, לעזור לתהליך להמשיך להתקדם. האמצעים שבהם משתמשים לזירוז הלידה זהים אף הם ברוב בתי החולים: סטיריפינג, טבליות פרוסטגלנדינים, פקיעת קרומים, אוקסיטוצין סינטטי (פיטוצין).
ישנה אפשרות להתחיל בלידה (במידה והגוף בשל לכך) או לזרז לידה גם באמצעים טבעיים ומומלץ לנסות זאת במידה וישנה הנחיה רפואית או כי עברת את שבוע 41 או רגע לפני שמתחילים באמצעים רפואיים:
1) טיפולים ברפואה משלימה כגון רפלקסולוגיה ,דיקור או נקודות שיאצו
2) הליכות על חול ים במטרה ללחוץ על נקודות בכף הרגל שיכולות להתחיל בלידה
3) לישת בצק בכף היד- במטרה להפעיל אזורי רפלקסים בדומה לכף הרגל אך גם להניע אנרגיה
4) שתיית שמן קיק על מנת ליצור גירוי של המעיים ניתן אגב גם לעשות זאת ע"י חוקן . יש לקחת בחשבון ששתיית השמן יכולה לסייע בהתחלת לידה אך גם לגרום לשלשולים ולהתייבשויות ובכך להגיע ללידה מותשת וחסרת אנרגיה.
5) עיסוי הפטמות ועל ידי כך הפרשת אוקסיטוצין (הורמון האחראי על כיווץ הרחם ובכך יוצר צירים)
6) קיום יחסי מין – בזרע הגבר ישנו חומר הנקרא פרוסטגלנדין שמטרתו לרכך את צוואר הרחם
7) כמוסות שמן נר הלילה משבוע 38 על מנת לעזור להבשלת צוואר הרחם . ניתן להביא ללידה ולבקש מהמיילדת שתחדיר את השמן תוך כדי בדיקת וואגינאלית. כאן חשוב רק לדעת כי השמן אינו מומלץ למי שיש הסטוריה רפואית של בעיות בבלוטת התריס, לאחר קיסרי , בהריונות מרובי עוברים, דלקות בשתן או פטריות וואגינליות. בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם גורם מקצועי לפני נטילת הכמוסות.
8) הרפייה, דמיון מודרך, יוגה
9) פעילות גופנית מתונה כמו עלייה במדרגות והליכה
10)שתיית מיצוי של צמח הנקרא כוהוש שחור – יש להתייעץ עם הומאופת מוסמך בנושא זה
11)שתיית מיצוי עלי פטל משבוע 34 ועד אחרי הלידה
והכי חשוב שתהיה לידה טובה, בריאה וחוויה נפלאה לך לבן זוגך ולתינוקך
אורית הלפגוט- "עוצמת הריפוי"- ליווי ותמיכה מהיריון ועד לידה
לאתר של אורית
דולה בכירה, רפלקסולוגית ומטפלת מוסמכת ברפואה משלימה בהתמחות היריון ולידה, זירוז לידה והשראת לידה, מדריכה להכנה ללידה, עיסוי נשים הרות, מדריכת עיסוי תינוקות
הזהירו אותך. שמעת סיפורי זוועה. ואיכשהו תמיד האמת שלך זה לא יקרה. מה פתאום, היצור המתוק והעדין והמנומנם הזה יפליץ?? יסבול מגזים? יבכה לי כל הלילה? אולי זה מיתוס
מאת: דקלה שלום, יועצת התפתחותית
ובעלת "חיוכים-בית חם לאמהות ותינוקות"
הזהירו אותך. שמעת סיפורי זוועה. ואיכשהו תמיד האמת שלך זה לא יקרה. מה פתאום, היצור המתוק והעדין והמנומנם הזה יפליץ?? יסבול מגזים? יבכה לי כל הלילה? אולי זה מיתוס. אולי עלינו זה ידלג. אולי הן אכלו חומוס והניקו. או כרובית. זה בטוח הכרובית.
ואז, יומיים או שבוע אחרי הלידה, זה מגיע: צווחות והתפתלויות שלא היו מביישות רקדנית בטן באקסטזה,
שום דבר לא עוזר, ואת מבינה: גזים. הם הגיעו גם אלינו. אוי ואבוי, מה נעשה עכשיו.
למה זה בכלל קורה?
מערכת העיכול שלנו מורכבת מהמון המון שרירים טבעתיים. הם אמורים, עם דגש על אמורים, לעבוד בסינכרון: מהפה ועד פי הטבעת, שריר אחד מתכווץ אחרי השני ודוחף את המזון במורד המערכת.
אבל הפיצקולים הללו – הם לא נולדים אפויים לגמרי. לא הכל עובד פיקס ואחת המערכות שצריכה עוד התבשלות וכוונון היא מערכת העיכול. ואז קורה שמשהו נתקע באמצע, לא זז במהירות הרצויה ובאופן כללי לא עומד בציפיות. ויש פקק תנועה עם תקיעויות ובלגנים. ואנחנו סובלות. אה, וגם הפיצקול. אבל בעיקר אנחנו.
אז מה עושים?
קודם כל – מחכים. תוך כמה חודשים מערכת העיכול תעבוד בצורה טובה והכל יחלוף כלא היה.
במידה והגוזל אוכל תמ"ל – אפשר לנסות להחליף. כל אחת מקבל סוגים שונים בצורה אחרת.
אם הוא יונק – את יכולה לנסות לשנות תזונה. לציין כי אני אישית ויתרתי בגבורה על כל מזון שנחשד כבעייתי וגם שתיתי גלונים של תה שומר וקמומיל – זה בעיקר גרם לי לרצות למות. הגוזל האישי שלי המשיך לצרוח וזה ממש לא עניין אותו שאמא לא שתתה קפה כבר חודשיים כי קפאין עושה גזים. וגם חלב.
ולטובת מי שצריכה עכ-שיו עזרה, פתרון, ושפיות, הנה הדברים שיעזרו לך כשהגוזל "בהתקף":
1. תנועה
מה עוזר לכל הגזים לצאת מבקבוק קולה? נכון, ניעור. אני לא מציעה לטלטל את התינוק אבל כן להניע. להחליף תנוחות אחיזה, לרקוד, לטייל, לזוז. שימו מוזיקה שאתם אוהבים או צאו להליכה, העיקר שתזוזו והגוזל איתכם.
2. מגע
מגע עמוק עוזר לשרירים להרפות ולשחרר. גם במערכת העיכול יש שרירים וגם להם אתם יכולים לעזור להרפות. לחפון את הבטן הקטנה שלהם ולעזוב לאט, לעסות מסביב לפופיק בתנועות סיבוביות, לטפוח על הטוסיק, כל אלה יעזרו לשחרר ולהניע את התקיעויות קדימה.
3. מנשא בד
זה בעצם השילוב המושלם בין מנשא ומגע: הגוזל עטוף היטב מכל הכיוונים, את בתנועה אבל הידיים משוחררות, את כבר רגילה להתנהל עם בטן ענקית אז מה זה עוד כמה חודשים כאלה אם זה אומר שעור התוף שלך יישאר שלם... שימי לב שמגע של עור לעור, ובמקרה הזה בטן לבטן (להכניס למנשא כשהוא בלי חולצה וגם את עם הבטן חשופה) עושה פלאים לשיפור ההרגשה של הפיצקול ולשיכוך כאבים ורגיעה.
4. אופן האכלה
שימי לב שאוכל הוא לא פתרון מיידי לבכי. כדאי להרגיע ורק אז לברר אם הגוזל בכלל רעב. זיכרו שהקיבה שלו עדיין פיצית ונוצר עליה עומס די בקלות. מה קורה לקטנטנים שמקבלים המון אוכל שהם בכלל לא התכוונו לאכול במהלך היום? הם מתנקמים בערב! ואז מתחיל המעגל המקולל: בכי – אוי אולי הוא רעב – אוכל (2 שלוקים) – בכי – נו הוא לא אכל כלום המסכן הוא עדיין רעב – אוכל – וחוזר חלילה. חכי. עיצרי. נסי את כל מה שכתוב למעלה (לחבק, לרקוד, מנשא וכו'). עוזר? מעולה. ניסית הכל והוא לא משתף פעולה? יש מצב שהוא רעב.
זיכרי: זו תקופה קשה אבל היא עוברת. אפשר להקל ולעזור. והכי חשוב – תיכף יגיעו השיניים ואז הגזים ייראו כמו עניין פשוט וקליל!
אל תשכחו לחייך !
דקלה שלום - חיוכים
רוצים לשאול את דקלה שאלות?? כתבו לה!
יש לתנועה אחה"צ חשיבות גדולה עוד יותר. קטנטנים שמקבלים תנועה וחוויות מאתגרות אחר הצהריים – ישנו טוב יותר בלילה. זה בעצם ברור וטריויאלי לחלוטין, לא?
מאת דקלה שלום, מדריכת ליווי התפתחותי בשיטת "צעד ראשון".
מנהלת "חיוכים - הבית לחוגי תינוקות"
בין אם אנחנו בחופשת הלידה ומבלות את רוב זמנינו עם הגוזל ובין אם הקטנטנים שלנו כבר במסגרות – אחר הצהריים הוא בדרך כלל זמן המשבר. אנחנו עייפות ומשוועות לזמן מנוחה על הספה... הפיתוי גדול לפתוח את הטלוויזיה, להוציא משחק קופסא או להניח בלול ולספור את הדקות עד לארוחת הערב, המקלחות והשינה המיוחלת (או שלא).
אבל מה שאנחנו לא חושבות עליו הוא שתינוקות וילדים בגיל הרך זקוקים לתנועה. כבר דיברנו על חשיבות התנועה בטיפ הקודם, ואם השינה היא נושא שקרוב לליבנו – יש לתנועה אחה"צ חשיבות גדולה עוד יותר. קטנטנים שמקבלים תנועה וחוויות מאתגרות אחר הצהריים – ישנו טוב יותר בלילה. זה בעצם ברור וטריויאלי לחלוטין, לא?
הדגש חשוב בנושא הזה הוא הנושא של עייפות יתר או קושי להיכנס למצב המנוחה:
אמנם נרצה לאתגר ולהניע את הקטנטנים כמה שיותר – אבל לא אם הם עייפים ולא על חשבון תנומת אחה"צ אם הם זקוקים לה: הדבר עלול להוביל לעייפות יתר, "הוא עבר את השעה שלו" – וקושי בהירדמות. ולכן – שימו לב מתי הילד מתעייף וגם תנו לו זמן "להוריד רמות אנרגיה", לעבור את טקס השינה ולהיכנס למנוחה לפני הכניסה למיטה וההירדמות.
אז איך מספקים לילדים אחה"צ תנועתי, שכולל גם יתרונות התפתחותיים?
-
מנשא: שימו במנשא החביב עליכם וצאו לטיול בחוץ! במנשא התינוקות חווים תנועה בצורה טובה יותר מאשר בעגלה (שם יש בולמי זעזועים...) והם עטופים ומוגנים.
-
בגן השעשועים: שימוש יצירתי במתקנים – נדנוד בנדנדה לכיוונים שונים ועם עצירות בגבהים שונים, כשהם מתנדנדים עודדו אותם לשלוח ידיים ולתפוס צעצועים שאתם אוחזים לפניהם, מצידם או מאחוריהם (אפשר גם לפוצץ בועות סבון – כל ילדי השכונה מיד יבואו גם J). לטפס על המגלשה מלמטה למעלה או להתגלש בתנוחות שונות... טיפוס על מתקנים בגבהים שונים, זחילה מתחת (גם למי שכבר הולך!) וכו'.
-
בבית: אפשר לייצר "גן שעשועים" משלנו! פזרו בסלון כריות, שרפרפים, חישוקים, מכשולים יצירתיים מכל סוג (חבילות של חיתולים, כסאות...) ועודדו את הילדים לזחול/לטפס מעל ומתחת, לקפוץ, להתגלגל ועוד. בנו ביחד "מבצר" מכריות, פופים ושמיכות ואתגרו אותם לנסות ולהיחלץ ממנו בדרכים שונות.
-
חוגים: ג'ודו, קפוארה, התעמלות – לא רק לבנים! גם בנות ירוויחו מהתירגולים, הנפילות, ההתנגשויות והריצות...
ואיך אתם מבלים את אחר הצהריים שלכם?
נשמח לקבל טיפים ורעיונות יצירתיים נוספים בתגובות!
לאחרונה מדברים הרבה על החשיבות של יצירת "זמן איכות" עם כל ילד
ובטח רק מקריאת הכותרת אתם מהנהנים ואומרים, "זה חשוב, אבל איך באמת אפשר למצוא זמן וכוח לזה ?"
מאת: חגית מוזס- תרפיסטית בשילוב אומנויות M.A
לאחרונה מדברים הרבה על החשיבות של יצירת "זמן איכות" עם כל ילד
ובטח רק מקריאת הכותרת אתם מהנהנים ואומרים, "זה חשוב, אבל איך באמת אפשר למצוא זמן וכוח לזה ?"
לנו ההורים כיום אין יותר מידי זמן ובטח שלא חשק וכוח, אבל ליצירת זמן שכזה עם הילדים יש חשיבות רבה.
יתרונותיו של יצירת "זמן האיכות" עם הילד :
* העלאת הדימוי, הביטחון העצמי ותחושת השייכות- ילד שההורה שלו מפנה זמן כדי להיות איתו לבד מקבל מסר של -" אני שווה, אני רצוי, אני מוערך וראוי לאהבה, אני חשוב לאבא ואמא שמפנים ולו מעט זמן כדי להיות איתי לבד", הוא מקבל תחושה של " רואים באמת מי אני, מעבר לש"ב ולציונים". הרבה ילדים בקליניקה שלי במהלך טיפולי תרפיה באומנויות מביעים בפני את הצורך שלהם בזמן איכות עם הוריהם , דרך ציור ומשחק השלכתי ודרך משפטים קונקרטיים וישירים שהם מבטאים לא מעט, כמו למשל: "אני רוצה שאבא, או אמא לפעמים סתם כך ישבו וישחקו איתי לבד, בלי האחים שלי, או יעשו איתי יצירה, ילכו איתי להליכה, לרכב על אופנים, לקנות גלידה ונהיה רק אנחנו. ושלא יחנכו אותי בזמן ולא יכעסו עלי ושלא יחשבו שאם הם ישבו איתי על שעורי בית חצי שעה אז זה היה מהנה ומקרב בשבילי, כי זה לא. זה רק הופך אותם למורים מלחיצים שלי ולא להורים. רוצה שנדבר סתם כך ונצחק ואוכל לספר להם על דברים טובים ורעים שקורים לי ולא לספר רק לך או לחבר/ה, אבל תמיד נראה שאין להם זמן וכוח ואם כן אז זה רק לאח הקטן, או שכן משחקים כבר, אבל בעיקר בשבת ואז זה עם כל האחים ביחד, אבל לא איתי לבד."
* חיזוק הקשר והעמקת השיתוף הרגשי- הזמן המשותף מחזק ומשפר את הקשר האישי בין ההורה לילד. כשהילד רואה שההורה פנוי רק עבורו הוא ירצה לשתף אותו ביותר חוויות מעולמו הרגשי. הוא יסכים לשיתוף פעולה עם ההורה ולהכיר גם בגבולות שהוא מציב ובכלל רמת הריבים והחיכוכים בינו לבין הוריו תפחת.
* הרגעה והפחתה של המריבות בין האחים- גם רמת המריבות והחיכוכים בין הילד לאחיו תפחת ככל שזמני האיכות ירבו ויהיו קבועים יותר. כשקיימת תחרות בין האחים על תשומת הלב של ההורים, הילדים חשים שהם צריכים להילחם על המקום שלהם לפעמים בדרכים שליליות. אולם כשילד יודע שיש זמן מוגדר בשבוע, או יותר,זמן שהוא רק עבורו יחד עם ההורה ושבו הוא לא צריך להילחם כדי להיות קרוב לאמא או אבא כי הוא מקבל את זה מהם בלי לדרוש- הדבר מפחית את המתח סביב התחרות מול האחים האחרים, ויכול ליצור רגיעה או להפחית את המריבות.
מתי ? טיפים פרקטים למציאת זמן איכות עם כל ילד, גם כשאין זמן/כוח:
חלקכם חוזרים מאוחר מהעבודה עייפים ועמוסים מכל היום וגם מי שחוזר בשעות הצהרים-אימהות ואבות, עדין לרוב תמצאו את עצמכם אולי עייפים פיזית ונפשית ומלאי מטלות טכניות שמחכות לכם בבית- הכנת ארוחת צהרים, עזרה בשעורי בית, הסעות לחוגים,טיפול בצרכי הבית, סדר וניקיון, גישור ושפיטה בין ריבי הילדים וכו', כל אלו מקשים במציאת זמן פרטי עם הילד. ובכל זאת זמן איכות לא תמיד חייב להיות ארוך בזמן, או יקר מבחינת הוצאות כספיות ומשאבים.
1)בזמן ארוחות צהרים ו/או ערב- כשאת/ה מתפנה לשבת מול הילד ולו במשך 10 ד' בזמן שהוא אוכל, כדי להקשיב לחוויותיו ולשוחח איתו שיחה זורמת ונעימה, הילד חש שהוא חשוב, שאכפת לכם ממנו ומעולמו ושהתגעגעתם.
2 ) הוצאה מוקדמת מהגן/בי"ס- אפשר להוציא פעם בשבוע את אחד הילדים יותר מוקדם ולהיות איתו לבד לזמן איכות של שיחה או/ו משחק משותף, ל15-30 ד'-בגן השעשועים בגלידרייה, בפיצרייה וכו'.
3 ) בהמתנה ל- חוג של האח/ות, תור ארוך בקופ"ח וכו'- רצוי לנצל את זמן ההמתנה לילד בחוג לזמן איכות עם אחיו, וכנ"ל בתור לרופא. במקום להעביר את הזמן בשיחות בפלפון, או בקריאת עיתון כשהילד לידינו אכשהוא מעסיק את עצמו או משתעמם, נקדיש את הזמן איתו לשיחה, משחק קריאה, או יצירה - בהתאם לגילו.
4) כשהאח/ות אצל חבר- נצלו את הזמן שהאחים האחרים בפעילות מחוץ לבית –בתנועת נוער, אצל חבר וכו', כדי להקדיש ולו מעט זמן איכות לילד שנשאר איתכם לבד בבית. בטוח שהילד מאד ישמח שהוא סוף סוף לבד ללא תחרות על תשומת ליבכם.
5) בערב-באמבטיה או במיטה לפני השינה- זמן אמבטיה יכול להיות זמן נהדר ורגוע לזמן של משחק משותף עם הילד תוך כדי שיחה ושיתוף על חוויות מהיום. אם ניתן רצוי לסדר את זמן השינה כך לפחות פעם/פעמיים בשבוע הורה אחד מרדים את שאר הילדים, כך שההורה האחר מתפנה להיות יותר זמן 10-15ד' עם ילד אחד בלבד-להקריא לו סיפור ולשתף בחוויות מהיום שעברו-הילד וגם ההורה. ככלל, דעו שככל שההורה משמש דוגמא בכך שהוא פתוח רגשית וגם מספר מעולמו דברים נעימים ולא נעימים שקרו לו במהלך היום, הילד לומד מכך שגם הוא יכול לחשוף את רגשותיו לספר. אפשר גם לעשות עיסוי בזמן הזה, לדמיין ביחד על מה הוא הולך לחלום, להאזין למוסיקה נעימה ורגועה, לשיר שיר ערש וכו'.
איך? הכנות פרקטיות ורגשיות לזמן איכות עם הילד-
כלל זהב שחשוב לזכור- לעשות כל מה שנעים לילד אך שגם יהיה נעים לכם. בזמן הזה אין שיחות חינוך ומוסר אלא רק שיחות מהנות וזורמות וזמן לשיתופים רגשיים מהלב שלכם ושלו, גם אם זה תוך כדי העשייה משותפת. אני ממליצה ש"זמן האיכות" הראשון יהיה- אחה"צ של פעילות הכנה ל"זמני איכות". דברו עם הילד על החשיבות שהחלטתם לתת לזמני איכות איתו. רצוי שתקבעו לזה זמן שבועי/דו-שבועי קבוע ,אם זה אפשרי מבחינתכם. הזמינו את הילד להמציא שם לזמן המיוחד שלכם יחד. יש ילדים שהמציאו לזה את השם: "זמן מלך", זמן של כייף", "הזמן של אמא/אבא ו__" וכו'. צרו עם הילד בהתאם לגילו, בריסטול גדול ומקושט שעליו תכתבו, אתם או הוא- רשימה של 6-10 פעילויות שונות לזמן איכות בבית ומחוץ לבית. מעליו רשמו ככותרת את השם שבחרתם לזמן הזה. התחילו בלשאול את הילד מה הוא היה רוצה שתעשו יותר ביחד- בבית ובחוץ ומתוך מה שיאמר, בשיחה זורמת וכנה, בחרו את הדברים שנראים לכם ברי יישום- פעילויות שיהיו נעימות לשניכם ושלא דורשות יותר מידי לוגיסטיקה או הוצאות כספיות. הסבירו לו מדוע יש דברים מהצעותיו שתוכלו ליישם ומדוע יש דברים שלא תוכלו, או שתוכלו, אך רק לעיתים רחוקות- כמו בקשה שלו לזמן איכות במסעדה לבד, בלונה פארק- דברים גדולים שנשמרים לזמנים מיוחדים. את הבריסטול תלו במקום מוסכם ובולט בבית- על המקרר, או בחדרו.
חשוב! אף פעם אל תשמשו בזמן האיכות כעונש על מעשה שלילי. "זמן איכות" הוא חשוב רגשית ומטרתו לא לשמש כאיום על התנהגויות שליליות וגם לא כצופר ששמור רק להתנהגות חיובית. הוא זמן קבוע ובסיסי שקורה ויהי מה ודווקא השמירה על העקביות שבו, היא שתמנע, או לפחות תפחית מקרים של התנהגויות שליליות.
ועכשיו, אחרי שנהנו בזמן איכות משותף, איך נעלה שלב וגם נעודד אותם במהלך "זמן האיכות" לשתף אותנו בעולמם הרגשי ? מה אפשר לעשות בפועל? על זה במאמר הבא....
רוצים לשמוע עוד עצות על איך יוצרים זמן איכות, איך מעודדים שיתוף רגשי ומקשיבים לילדים כך שגם יקשיבו לנו, איך שמים גבולות וכיצד מתמודדים עם ריבים בין אחים?
מאת: חגית מוזס- תרפיסטית בשילוב אומנויות M.A - מטפלת רגשית בילדים ובנשים, ב"אומנות התרפיה"- קליניקה בפ"ת.
מדריכת הורים ומנחת קבוצות מוסמכת.
תהליך הגמילה הוא אבן דרך חשובה ומשמעותית בהתבגרות של הילד.
הוא לומד לשלוט בצרכיו, לפתח מודעות ולהקשיב לאיתותי הגוף ולנהל באופן עצמאי את עשיית הצרכים
דפנה גרייס – מאמנת ומדריכת הורים בוגרת מכון אדלר
תהליך הגמילה הוא אבן דרך חשובה ומשמעותית בהתבגרות של הילד.
הוא לומד לשלוט בצרכיו, לפתח מודעות ולהקשיב לאיתותי הגוף ולנהל באופן עצמאי את עשיית הצרכים שעד עתה היתה ספונטנית. לפיכך הוא נדרש לתשומת לב רבה, ללמידה ובעיקר לתחושת מסוגלות שתאפשר לו לסמוך על עצמו ולהיפרד מהחיתולים בתהליך חיובי.
לתהליך הגמילה נדרשת בשלות שכלית מצד אחד – היכולת של הילד לקשר בין האיתותים הגופניים של צורך בהטלת שתן או צואה, וחשובה לא פחות הבשלות הרגשית – הרצון להתבגר ולהיות עצמאי יותר יחד עם תחושת מסוגלות, אני יכול לבד.
לפני שאתם מתחילים בתהליך הגמילה, כדאי לבדוק האם אפשר לראות את הסימנים הבאים:
-
הילד עוצר את הפעילות שלו או מתרחק כשהוא עושה את צרכיו בחיתול, ואפילו מודיע "פיפי"/"קקי" כשהוא מתחיל לעשות.
-
הילד מפגין רצון להיות עצמאי, ללא קשר לעשיית הצרכים – הוא מבקש לעשות דברים לבד (למשל לנעול נעליים בעצמו).
-
הילד מסוגל לדחות סיפוק ולחכות – למשל כשאתם עסוקים בדבר מה והוא מבקש משהו וצריך להמתין שתסיימו.
עוד לפני הגמילה, חשוב שנראה כדוגמה אישית שעשיית צרכים בשירותים היא חלק מעולמם של הגדולים וזהו התהליך הטבעי. ולכן אני מציעה מס' דרכים להכין אותו לתהליך:
1. להתחיל בכך שנראה לו איך אנחנו יושבים בשירותים, ניתן לו להתקרב לאסלה מבלי להרחיק אותו ולשדר שזה מקום טבעי ובריא.
2. לתת לו להתנסות בישיבה על אסלה או על סיר גם עם חיתול רק לצורך ההתנסות. חשוב שהסיר יהיה תמיד בשירותים, אל תהפכו אותו למשחק שלא קשור לעשיית הצרכים.
3. לא לדבר על להוריד את החיתול לפני שמורידים כדי לא לייצר ציפייה מלחיצה או תחושה שמדובר במשהו גדול ואתה עוד לא מוכן.
4. לחשוף את הילד לצרכים שלו בחיתול עוד לפני שמדברים על גמילה (ממש להראות לו מה יש שם!) כדי שיכיר ויזהה את הצורה, הצבע והריח ולא ייבהל כשיראה אותם בפעם הראשונה בסיר/אסלה.
5. לעודד אותו על גילויי עצמאות שאינם קשורים לגמילה – "אני רואה שאתה מנסה לנעול נעליים לבד. סימן שאתה כבר גדול"!
6. לתת לו לקחת חלק במשימות הבית על מנת לפתח עצמאות ולשדר לו שהוא מסוגל – למזוג לעצמו שתיה לכוס, להסתרק אחרי האמבטיה, לזרוק את החיתול המלוכלך לפח, להניח בגדים בסל הכביסה, לרחוץ ידיים לבד, לצחצח שיניים ועוד.
אם עשינו את כל זה וזיהינו שהוא מוכן – חשוב לקבל את הסכמתו לתהליך. זיכרו שהיות והשליטה בתהליך ומידת הצלחתו בידי הילד – חשוב שהוא ירגיש מוכן ורוצה. שתפו אותו ברצונכם להוריד את החיתול וללמד אותו לעשות את צרכיו בשירותים ושאלו אותו אם הוא רוצה.
אם התשובה תהיה שלילית – חכו עם זה ונסו שוב בהמשך. אמרו לו שאתם סומכים עליו שכשירצה תתחילו. אם אנחנו רוצים ללמד את הילד שלנו לסמוך על עצמו ועל היכולת שלו לשלוט בתהליך, כדאי שגם אנחנו נסמוך עליו ונקשיב למה שהוא אומר.
במידה והתשובה היא חיובית – עודדו אותו על הרצון "אני בטוחה שאם אתה רוצה אז תוכל ותצליח" וספרו לו איך זה ייראה, הסבירו לו שבפעמים הראשונות יכול להיות שהוא יפספס וזה לא נורא, ואם יקפיד לגשת לשירותים בכל פעם שירגיש צורך הוא יצליח בסופו של דבר לעשות שם את צרכיו.
שדרו שאתם סומכים עליו!
יצאתם לדרך ונתקלתם בקשיים?
מוזמנים להיכנס לדף שלי ולהתייעץ. תוכלו גם לקבל במתנה את המדריך לגמילה מחיתולים ובו פרק על התמודדות עם קשיים בתהליך.
בהצלחה!
דפנה גרייס – מאמנת ומדריכת הורים
למה התינוק בוכה? מדוע הוא לא שקט?
כואב לו? גזים? שיניים? רעב? להחליף לו? עייף?
ואולי הייתה דרך לדעת מבלי לנחש? ומבלי שהוא יבכה?
מאת: לריסה גינת -SmallTalk לדבר עם תינוקות
למה התינוק בוכה? מדוע הוא לא שקט?
כואב לו? גזים? שיניים? רעב? להחליף לו? עייף?
ואולי הייתה דרך לדעת מבלי לנחש? ומבלי שהוא יבכה?
בשנתיים הראשונות לחייו של התינוק הטיפול בו מתמקד במתן מענה לצרכיו הבסיסיים, בעוד שברגע שאנחנו, ההורים שלו, מנסים להבין את צרכיו על פי הסימנים שהוא משדר – התינוק חש מובן, מרגיש קירבה נקשר יותר ומבין שהתחושות שלו הן לגיטימיות וראויות למענה. תאוריה זו מכונה תאורית ההיקשרות (attachment) והראשון שהגהה תאוריה זו הינו גו'ן בולבי.
אותם הסימנים שהתינוקות משדרים היא למעשה שפת התינוקות. שפת התינוקות היא למעשה שפת הגוף של התינוק והלוא היא השפה הראשונה שלו. שפת התינוקות מורכבת:
-
מתנועות הגוף של התינוק- תנועות ידיים, רגליים, תזוזת אגן, התקשות של הגוף
-
מהבעות הפנים שלו – בהייה, מבט מצוברח, מבט מתאמץ
-
מהקולות והאינטונציה שאותם הוא מפיק – נשמע לעיתים כמו קשקושים או מלמולים, קיטורים קטנים , קיטורים גדולים יותר, הבעת חוסר שקט או חוסר נינוחות קולית.
-
בהמשך שפה זו גם מורכבת ממילותיו הראשונות.
בשפה זו התינוקות מסמנים ו"מדברים" איתנו את מגוון הצרכים שלהם.
הבסיס של שפה זו הוא בקשרים עצביים בין מערכות שונות בגוף לבין מערכת העצבים המרכזית. לתינוקות יש למעשה שני סוגי סימנים: סימנים מקדימים וסימנים מידיים. סימנים מקדימים מופיעים בתחילתו של הצורך. למשל כשהתינוק מתחיל להתעייף, כשהתינוק מתחיל להרגיש את תחושת הרעב, כשהשלפוחית של התינוק רק מתחילה להתמלא וכן הלאה. סימנים מידיים מופיעים כשהצורך המדובר הינו צורך אקוטי שאינו סובל דיחוי מבחינה הישרדותית. לרב הסימנים המידיים הינם סימנים קוליים יותר מסימנים מקדימים, הם מופיעים תחילה כקיטורים ומהר מאוד מתפתחים לבכי. ישנם גם כמה סוגי בכי בהקשר של צרכים שונים. משמעות הבכי מבחינת התינוק הוא גיוס כל כלי התקשורת שיש ברשותו לקבלת מענה על הצורך שאינו סובל יותר אף דיחוי.
שפת הגוף של התינוק הינה ייחודית לכל תינוק, אך עשויים להיות סימנים כלליים מאפיינים. חשוב להתייחס אליהם בגדר המלצה בלבד שכן ייתכן כי לתינוק שלכם סימנים אחרים לגמרי.
דוגמאות לסימנים לרעב:
סימנים מקדימים : תנועות מציצה (או יניקה) בזמן התעוררות משינה, הכנסת אגרופים לפה, ניסיון למצוא את הפטמה- הטיית הראש קדימה ואחורה, ניסיון מציצה של היד שלנו, הצוואר.
סימנים מידיים: קיטוריים עוצמתיים, התחלת בכי כשהצליל שנשמע מהתינוק הינו מעין צליל "ני" שמדמה תנועת יניקה עם הפעלה של מיתרי הקול.
דוגמאות לסימנים לעייפות:
סימנים מקדימים: בהייה בחלל, האטת פעילות, צורך להתפנות בתדירות גבוהה
סימנים מידיים: האדמה של העיניים, שפשוף עיניים, קיטורים וצורך בקרבה, בכי.
דוגמאות לסימנים להתרוקנות (פיפי-קקי):
סימנים מקדימים: חוסר נינוחות באזור האגן, תנועות חתירה עם הידיים, בעיטות נמרצות ברגליים, קולות קיטור וחוסר שקט
סימנים מידיים: בהייה בחלל, הפסקת פעילות, הדממה, צליל מאמץ
דוגמא לסימנים להתרוקנות ויישום מעגל תקשורת שלם עם אביגיל בת הארבעה חודשים:
היתרון הברור בלימוד שפה זו היא הבנה של מגוון הצרכים של תינוקכם ומתן מענה מתאים, אולם להבנת השפה ולבניית התקשורת עם התינוק באמצעות השפה סביב צרכיו ישנה השפעה מכריעה על ההתפתחות הפסיכולוגית והפיזיולוגית של תינוקכם. בניית התקשורת עם תינוקכם סביב מגוון צרכיו, יוצרת בו את תחושת הבטחון בגופו ובקשר שלו אליכם ואל הסובבים אותו בהמשך חייו. הקשר שלכם אל תינוקכם משפיע על תפיסת עולמו של תינוקכם, על בניית האישיות שלו, על מערכות היחסים שלו בחייו הבוגרים ועל בניית התודעה הגופנית שלו, לה יש השפעה מכריעה על ההתפתחות הפיזיולוגית של תינוקכם. הכל נמצא למעשה בבסיס התקשורת שאתם בונים ביחד.
כל מה שזה דורש מכם, זה הקשבה והתבוננות בתינוקכם.
לדבר עם תינוקכם. ככה פשוט.
מזמינה אתכם לנסות,
שלכם,
לריסה גינת וצוות SmallTalk – לדבר עם תינוקות
לרובנו יש רתיעה ממרקם מסויים, סוג מגע או תחושה. אם זה חול ים, דבק, ליטוף השיער, מגע בכפות הרגליים, טיקטים בבגדים ויש עוד המון המון... כהורים, אחת המטרות שלנו צריכה להיות חשיפה של הקטנטנים לכל מיני סוגים של תחושות וחוויות
מאת: דקלה שלום, יועצת התפתחותית
ובעלת "חיוכים-בית חם לאמהות ותינוקות"
הקיץ עוד מעט כאן, הבגדים מתקצרים, הגוף חשוף יותר וזה בדיוק הזמן להתחיל ולחוות סוגי מגע, מרקמים ואתגרים תחושתיים שילמדו את הקטנטנים שלנו על היכולות שלהם ועל גופם ועל הדרך גם ייצרו עבורנו זמן איכות כיפי, פרוע ומשוחרר.
לרובנו יש רתיעה ממרקם מסויים, סוג מגע או תחושה. אם זה חול ים, דבק, ליטוף השיער, מגע בכפות הרגליים, טיקטים בבגדים ויש עוד המון המון...
כהורים, אחת המטרות שלנו צריכה להיות חשיפה של הקטנטנים לכל מיני סוגים של תחושות וחוויות, גם כאלה שאנחנו פחות נהנים מהן בעצמנו, על מנת שלא יירתעו בגיל מבוגר יותר ויוכלו לבחור בעצמם ממה הם נהנים יותר וממה פחות.
שעות הפעילות המוגבלות לעיתים שלנו, כשהם חוזרים הביתה מהגן, הן הזדמנות מצויינת לצאת מהקופסא ומהבית, ליצור ולחוות, ואולי נלמד גם משהו על עצמנו תוך כדי...
הנה כמה רעיונות:
• בצק: לא חייבים פלסטלינה קנויה. אפשר להכין בצק נעים מקמח, מים ומלח או אפילו להכין בצק עוגיות ולשתף את הילדים בלישה וקריצת העוגיות. עבודה עם בצק ועם מערוך עושה פלאים להיכרות עם היכולות של כפות הידיים שלהם, חיזוק חגורת הכתפיים ופיתוח המוטוריקה העדינה. למתקדמים: בצק דביק עם יותר מים. מלכלך אבל זו התנסות מצויינת במרקם קצת פחות "ידידותי".
• קצפת: תנו להם להרגיש את המרקם, לצייר איתה ולהתמרח J אם אתם חוששים מלכלוך – האמבטיה היא מקום מצויין להתנסויות! ואם אין לכם בעיה עם קצת בלגן – אפשר לנסות לצייר על חלונות! ואם כבר מתלכלכים, נסו גם ג'לי.
• חול ובוץ: זה הזמן ללכת לים, לתת להם לנסות, להתלכלך, לטעום ולהנות מהחול. לנו לפעמים קשה לצפות בזה אבל להם זה כיף, נעים ואפילו קצת טעים!
• צבעים מתנפחים: דרך מצויינת לעודד אותם לצייר כבר מגיל צעיר ולתת תחושת הישג והנאה:
ערבבו כף קמח, כף מלח, כפית אבקת אפייה ומעט צבע מאכל. יוצאת משחה נעימה שניתן למרוח עם מקלות ועם האצבעות על הנייר. לאחר שהציור מוכן – לשלוח אותו ל-10-15 שניות למיקרו. נסו ותראו מה יוצא!
• יש לכם עוד רעיונות? ניסיתם? נהניתם? סבלתם? אתם מוזמנים לשתף אותי :)
אל תשכחו לחייך ולהשתולל!
דקלה שלום "חיוכים"
רוצים לשאול את דקלה שאלות?? כתבו לה!
לחזור לעבודה או להאריך את חופשת הלידה? ואם לחזור, האם להכניס למסגרת? מתי להכניס למסגרת? אולי עדיף מטפלת? טו שבכלל סבתא פנויה? המון סימני שאלה.
דקלה שלום, יועצת התפתחותית
בערך מזמן הלידה אנחנו מתחילות בהתלבטויות: לחזור לעבודה או להאריך את חופשת הלידה? ואם לחזור, האם להכניס למסגרת? מתי להכניס למסגרת? אולי עדיף מטפלת? טו שבכלל סבתא פנויה? המון סימני שאלה.
את היתרונות בטיפול אחד על אחד כולנו יודעות: תקשורת סדירה ותחושת בטחון מול אדם אחד (בין אם זה הורה או מטפל אוחר) שזמין אך ורק לצרכי הגוזל, גמישות מוחלטת והתאמה של שעות הפעילות והשינה ועוד ועוד. אולם, לפתרון הזה יש גם חסרונות. מגיל 7-9 ח' הגוזל כבר זקוק לחברה של תינוקות אחרים. נכון, הם לא משחקים יחד אבל כן מחקים זה את זה, מתנסים באינטראקציות ראשוניות ומאד מעניינים אחד את השני.
אז איך אפשר לסייע לגוזל שלך להתפתח ולהתכונן למסגרת, גם אם הוא נשאר בבית עד גיל מאוחר? הנה כמה דברים שכדאי לדעת:
תנועה
נכון, הוא כבד. והוא בד"כ גם מניע את עצמו בצורה כזו או אחרת. אבל מתפקידנו לאתגר אותו בצורות חדשות של תנועה שהוא עוד לא רכש לעצמו או שהוא מעדיף להימנע מהן. למשל? נפילות. טיפוס. נדנדה בלי להחזיק עם הידיים. בג'ימבורי, בגינה או על ערימה בבית של כל מה שמצאתם במחסן
תחושות ומרקמים
בגן לא מפחדים להתלכלך ולפעמים יש אפילו, רחמנא ליצלן, חול. בבית לא בא לנו לשטוף כל יום והמחשבה על טביעות ידיים צבעוניות על הקיר או שולחן הסלון גורמת לנו לחלחלה. אז מה כן? ללכת לים. לקחת אותם לאיזור בגינה שיש בו שיחים או דשא קצת דוקר. לתת להם להתנסות בחומרים מלכלכים באמבטיה, בחצר או במרפסת.
אכילה משותפת
גם באכילה, כמו בכל דבר שנעשה בגילאים הללו, יש אלמנט של חיקוי. נכון, יותר נוח לתת לגוזל לאכול לפני שאני אוכלת ואז להתייחד עם עצמי בארוחת הצהריים כשהוא ישן, אבל איפה הכיף בלאכול לבד? אז תאכלו ביחד. לפחות ארוחה אחת ביום. ותנו לגוזל לאכול לבד לפחות חלק מהזמן, אפילו אם זה מלכלך נורא והחתול מקבל את הרוב.
לוח זמנים
גמישות היא חשובה אבל גם שגרה. זמני שינה קבועים פחות או יותר, טיול קבוע בחוץ, שירים קבועים בנקודות מפתח של היום - כל אלה ישרו בטחון ויעזרו גם לכן לתכנן את הזמן טוב יותר.
לא רק מטפל אחד
נכון, בטחון במטפל העיקרי זה חשוב. אבל גם חשוב שהגוזל ילמד להירגע ולהרגיש בטוח עם מבוגרים אחרים, לשהות במחיצתם בלי המטפל העיקרי בסביבה, לשחק ולהנות. ככל שהגוזל יחווה יותר מבוגרים ממקום בטוח ובמצבים מהנים כך גם חרדת הזרים שלו תפחת והפרידה מהמטפל העיקרי תהיה פשוטה יותר.
מפגש קבוע עם בני אותו גיל
מצאי קבוצת אמהות שנשארו בבית או קבוצת מטפלות שנפגשות בגינה מידי יום. עודדו את הקטנטנים לשחק ביחד במקום משותף, בקבוצה קבועה ובזמנים קבועים. הילדים יכירו זה את זה ואת המטפלות האחרות, ישמחו ויצפו לפעילות הזו ולמפגש המחודש. ככל שיגדלו נוכל לראות את התקשורת ביניהם הולכת ומתפתחת.
מה דעתכן? אתן חושבות שתצליחו ליישם?
אז יש לי עוד הצעה עבורכן: כל היתרונות הללו במקום אחד וקבוע J
בחיוכים מתקיימת אחת לשבוע מסגרת "גן ביחד" שמיועדת בדיוק עבור הקטנטנים הללו. זהו מקום בו הם יכולים לבלות בקבוצה קבועה של ילדים בני גילם והאמהות/המטפלים שלהם, לחוות לו"ז "כמו של גן" ומסגרת מהנה, עם חוג מוזיקה, זמן יצירה ולכלוך, משחק חופשי בחצר וכמובן ארוחת בוקר משותפת.
אני מזמינה אתכן ליצור איתי קשר כבר היום ולהבטיח את מקומכן איתנו J
וכמובן שאני כאן לשאלות.
דקלה שלום
"לא רוצה!"
"אני לבד!"
"לא בא לי!"
מוכר לכם?
מאת: שרון שני, מטפלת בפרחי באך ומנחת קבוצות הורים
"לא רוצה!"
"אני לבד!"
"לא בא לי!"
מוכר לכם? אם כן, אולי יש לכם ילד בסביבות גיל שנתיים בבית. זה הגיל בו נראה לרגע שהתינוק המקסים והחייכני שגידלתם נעלם, ובמקומו הופיע פעוט שמתווכח על כל דבר, מתעקש לעשות רק מה שהוא רוצה, ומתיש את כולם.
פתאום הוא לא רוצה לצחצח שיניים לבד, להתקלח, להתלבש, ללכת לגן, להתחלק בצעצועים עם ילדים אחרים... לפעמים נראה שהוא מתנגד באופן כמעט אוטומטי לכל בקשה או הוראה!
אז למה זה קורה?
למרות ההרגשה שהתנהגות הילד הולכת ומדרדרת, שמ"ילד טוב" הוא הופך ל"ילד לא כל כך טוב", ושאנחנו מאבדים שליטה עליו, זה איננו המצב.
הילד (או הילדה) המתוק שלנו פשוט מתחיל לגלות את עצמאותו. פתאום הוא יכול להגיע לבד למקומות אליהם לא הגיע קודם, ולבצע לבד משימות שונות שעד כה היה צריך את עזרת ההורים כדי לבצע. הוא יכול לדבר, ולבקש דברים. הוא מגלה שיש לו רצון משלו ואג'נדה משלו, והוא נחוש לממש אותה! הוא רוצה לצעוק לעולם: "אני עצמאי!"
הילד, וזה חשוב לזכור, אינו פועל "נגדינו", אלא "בעד עצמו". אבל אנחנו, מתוסכלים מכך שאין לנו כבר שליטה עליו כמו פעם, מרגישים שהוא "עושה לנו דווקא", וכועסים עליו.
זכרו שהמניע של הילד הוא השגת העצמאות שלו, לא המלחמה בנו. הילדים שלנו רוצים את אהבתנו ונבהלים כשאנו כועסים עליהם.
מה ניתן לעשות כדי לעבור את מרד גיל שנתיים בשלום?
1. קודם כל, לזכור שהמרדנות והפגנת העצמאות היא בריאה ונורמלית. הציפייה לילד צייתן בגילאים אלה אינה מציאותית.
2. רצוי לבחון טוב את הגבולות שאנו מציבים, ולבחור על מה חשוב לנו לשמור ועל מה כדאי לוותר. למשל, ע"י כך שנאפשר לילד לבחור (מתוך מבחר מוגבל שאנחנו נציע, כמובן) מה לאכול, מה ללבוש, במה לשחק, במה לצפות בטלויזיה – נוכל להקטין את כמות ההתנגדויות והמריבות.
3. לא "להחזיר" לילד ולא להכנס למאבק כוחות איתו. כשהילד מסרב לעשות מה שמבקשים ממנו, התגובה הטבעית שלנו היא לרצות להיות לא נחמד אליו, או לענות לו באותו מטבע – "אה, כן? אז אני לא אקרא לך סיפור לפני השינה". התנהגות זו מלמדת את הילד שהחיים הם מאבק כוחות, ודוחפת אותו למצוא אסטרטגיות חדשות כדי לנצח את ההורה.
4. מה כן? לנסות להתעלם מהתנהגויות שליליות ולחזק חיוביות. לעודד את הילד על כל שיתוף פעולה, גם אם קטן. אם למשל הילד דרש משהו וסירבתם לתת לו, הוא בכה וצעק ואז נרגע, שבחו אותו על כך שהתגבר.
5. לנסות למצוא פתרונות יצירתיים. כיון שהילד נוטה להתנגד להוראות ישירות, אפשר למשל להציע: "אוי, הבובה נראית לי מאוד עייפה, אולי נשכיב אותה לישון על המדף, ונשכיב את שאר הצעצועים לישון בארון?" (במקום: "אתה צריך לסדר את החדר עכשיו"), או "מי יכול לקפוץ לאמבטיה כמו צפרדע?" )במקום "גש מייד לאמבטיה"(.
איך ניתן להעזר בפרחי באך כדי לעבור את מרד גיל שנתיים בשלום?
להורים: פרחי באך יכולים להחזיר לכם את הסבלנות ואורך הרוח להתמודד עם הילד הסוער. הם עוזרים להגיב בצורה הגיונית, במקום להתפרץ ולהתעצבן. כשאתם תבואו ממקום רגוע ומאוזן – הסיטואציות ייפתרו בקלות ובמהירות.
לילדים: פרחי באך עוזרים לילדים לעבור את כל התקופה הזו בצורה רגועה יותר. פרחי באך מרגיעים התקפי זעם, מרככים עקשנות, ועוזרים גם במקרים של פחדים, בעיות שינה, קושי במעברים, בעיות גמילה ועוד.
הכותבת:
שרון שני, מטפלת בפרחי באך ומנחת קבוצות הורים. מנהלת פורום פרחי באך ב-YNET.sharon@sharonsplace.co.il
מה תינוק צריך לאחר שנולד? אוכל, חום, מגע אוהב... ותנועה! תחשבו על כל החודשים ברחם: כשאנחנו בתנועה, הוא רגוע ומאושר. מתי מתחילות הבעיטות? ברגע שהתיישבנו או נשכבנו על הספה :)
מאת דקלה שלום, מדריכת ליווי התפתחותי בשיטת "צעד ראשון".
מנהלת "חיוכים - הבית לחוגי תינוקות"
מה תינוק צריך לאחר שנולד? אוכל, חום, מגע אוהב... ותנועה!
תחשבו על כל החודשים ברחם: כשאנחנו בתנועה, הוא רגוע ומאושר. מתי מתחילות הבעיטות? ברגע שהתיישבנו או נשכבנו על הספה :)
גם אחרי הלידה, תנועה היא צורך קיומי, בדיוק כמו אוכל. היא מאזנת את טונוס השרירים, עוזרת לרפלקס מורו (רפלקס הבהלה) לצאת מהמערכת, נותנת גירוי למערכת שיווי המשקל ומסייעת לפתח רפלקסים שישרתו אותנו כל חיינו ויסייעו לנו לעמוד וללכת, לאזן את עצמנו, לבלום כשנופלים וכו'
בנוסף – התנועה מעייפת J זה אולי נראה לנו מצחיק, אנחנו הרי מחזיקים את התינוק, אנחנו זזים ומתאמצים והוא מתעייף? כן, הוא צריך לאזן את עצמו, להגיב לתנועות שלנו גם אם הוא עטוף ומוגן, ללמוד הרבה – וזה מאד קשה לגוזל שכזה!
בהמשך – כשהקטנטן שלנו יתחיל להניע את עצמו – להתהפך, לזחול וגם לעמוד וללכת, הוא ישתמש ברשתות העצביות שנבנו במוחו – בידע שנאגר עם כל תנועה והנעה של גופו: הוא ידע שתנועה היא לא דבר מפחיד ושאפשר להנות ממנה, ידע להגיב לשינויים, ויוכל להשתולל ולייצר תנועה בשביל עצמו... התנועה הזו, שבתחילה מונעת על ידי רפלקסים, תלך ותשתכלל ותהפוך לרצונית ואיכותית יותר (למשל – דחיפה רפלקסיבית של המשטח אצל עוללים בני יומם שמלמדת אותם: כשאני לוחץ כנגד הקרקע קורה משהו, הידע הזה יבוא לידי שימוש בהתהפכויות, זחילה, עמידה והליכה).
ולכן – אני מעודדת את האמהות בסדנאות שלנו ב"חיוכים" לנוע ולהניע כמה שיותר.
מגיל אפס והלאה, תנועה במהלך היום ובעיקר בשעות אחר הצהריים (לפני שגרת הערב שמטרתה להוריד את רמת הפעילות לאט לאט עד לשינה) תסייע להתפתחות טובה יותר של המוטוריקה הגסה, להתמודדות טובה יותר עם הסביבה וגם - לשינה טובה יותר בלילה :)
"הוא יתרגל לידיים!"
מי לא מכיר את המשפט הזה? אז נכון שהבן של השכנים תמיד יודע להעסיק את עצמו לבד על המשטח מגיל אפס (וגם ישן לילה שלם ונרדם לבד במיטה שלו), אבל לתפיסתי – העניין הפוך בדיוק: תנו לגוזל הקטנטן כמה שיותר ידיים כשהוא זקוק לכך, כמה שיותר תנועה עליכם בשלב ההתחלתי של חייו (עד גיל 4-5 חודשים) – וכשיהיה מוכן לזה יוכל להניע את עצמו בקלות יתרה, עם תחושת בטחון, עצמאות וסקרנות. הוא לא "יתרגל" – הוא רק יקבל את מה שהוא צריך. מבטיחה שתינוק זוחל וחקרן לא יבקש כל היום ידיים, יהיה לו הרבה יותר נעים לגלות את יכולותיו החדשות בעצמו!
כמה רעיונות לתהליכים בתנועה:
· שימו לב: על מנת לפתח את מערכת שיווי המשקל (שנמצאת באוזן) יש צורך להניע את הראש במרחב. כמובן שהתנועה צריכה להיות בטוחה ונעימה לכל הצדדים, אין לטלטל את הראש קדימה ואחורה! כשהתינוק באוויר, תמיד הטו אותו מעט קדימה או החזיקו את הראש והצוואר, על מנת שראשו לא יישמט.
· מגיל אפס אפשר להניע את הקטנטנים כשהם במנשא בד עליכם (מעורסלים או בתנוחת בטן לבטן): מנשא הבד עוטף ומחזיק אותם בצורה נעימה ומקנה להם בטחון ותחושה של גבולות הגוף שלהם, ויחד עם תנועה זו החוויה הכי קרובה להימצאות ברחם. שימו מוזיקה שאתם אוהבים ותרקדו בבית או צאו לטיול בחוץ.
· אפשר גם להניע ללא מנשא: בצורה בטוחה, עדינה וקרובה לגוף שלנו – ומגיל 3 חודשים לערך, כשהקטנטנים מסוגלים להחזיק את גופם במרחב בצורה טובה יותר – אפשר להניע בתנועות גדולות יותר – שוב, מוזיקה שאתם אוהבים, ריקוד בחדר: נוסיף "אווירונים" מעל הראש שלנו, "שמיניות באוויר" מצד לצד או כשהם מוחזקים על האמה שלנו בתנוחת "נמר על עץ" והעברת הגוזל מאחד לשני.
· זוכרים את הפוף? גרירה של הפוף בחדר כשהתינוק מעורסל בפנים, ובהמשך כשהוא על בטנו על שמיכה או מזרן תסייע לבנייה של תגובות איזון ובלימה.
· כשהקטנטן מתחיל לגלות את יכולות ההתהפכות שלו, ניתן להניח אותו בתוך שמיכה גדולה או סדין, ובעדינות להרים קצה אחד של הבד כדי לגלגל אותו מהבטן לגב וחזרה.
· אפשר לייצר ערסל מאולתר ממנשא או כל בד גמיש אחר – לאחוז בשני הקצוות ולנדנד מצד לצד J כמובן שאם יש ערסל אמיתי – זה כיף עוד יותר גדול!
אז תניעו, תשתוללו ותרקדו והכי חשוב – תחייכו :)
שתפו אותי בחוויות שלכם וגם בכל שאלה או תהייה.
דקלה שלום - חיוכים
◄
1/5
►
טיפים בנושא התפתחות
כל אמא טריה נפגשת בשלב זה או אחר עם חתיכת הבד הארוכה, שהיא אמורה לכרוך סביבה ולתקוע בפנים את הגוזל שלה (בלי שהוא יפול) וככה להסתובב מאושרת בעולם (ולקבל המון הערות מהסביבה בסגנון "הוא נושם שם??").
מנשא הבד – קווים לדמותו
מאת דקלה שלום, יועצת התפתחותית ובעלת "חיוכים-בית חם לאמהות ותינוקות"
כל אמא טריה נפגשת בשלב זה או אחר עם חתיכת הבד הארוכה (5 מטרים), שהיא אמורה לכרוך סביבה ולתקוע בפנים את הגוזל שלה (בלי שהוא יפול) וככה להסתובב מאושרת בעולם (ולקבל המון הערות מהסביבה בסגנון "הוא נושם שם??").
בשביל מה אנחנו צריכות מנשא? ולמה לא מנשא קשיח? התשובות – מיד:
כמו ברחם
כשתינוק קטן נולד, אחרי 8-10 חודשים בתוך סביבה מוגנת, חמימה וחשוכה, המעבר לעולם הבהיר, הרועש והמציף שלנו יכול להיות מאד מבהיל. המנשא מספק תנאים נעימים ועוטפים, כמעט כמו ברחם – חום, חושך, הלב של אמא (או אבא) קרוב, והוא מרגיש תנועה. כל היתרונות הללו מקלים על הבהלה מהמעבר החד בין ה"עולמות", גם בשבילנו וגם בשבילו.
בנוסף, המגע הקרוב ובעיקר מגע עור לעור מעודד הפרשת אוקסיטוצין ("הורמון האהבה") שמסייע לחיבור בין ההורה לתינוק, מרגיע ומשחרר.
המגע, התנועה והעיטוף גם מקלים על כאבי הבטן והגזים שאופייניים לחודשים הראשונים.
בהמשך, כשהתינוק גדל, הוא יכול לבחור האם לסובב את הראש ולהסתכל על העולם או להסתתר בתוך המנשא והמגע של ההורה ולנוח. למרות שהוא עטוף, המנשא מספק אתגרי תנועה שמסייעים לו להתחזק, ללמוד לאזן את הגוף ולהנות מהיכולת לנוע.
בלי ידיים!
להורה, המנשא מספק יתרונות חשובים: המשקל של התינוק מחולק בצורה טובה יותר בין הכתפיים, השכמות והגב, שתי הידיים פנויות, ניתן להסתובב בחופשיות בבית ובחוץ.
שוב, הקרבה אלינו היא מקסימלית ולכן מאד נעים להסתובב ככה, בחיבוק.
לעיתים קרובות תינוקות שמתקשים לישון ביום יירדמו בקלות במנשא וגם ישארו ישנים כל עוד הם עטופים, ויפנו אותנו לעיסוקים נוספים ולקצת "התאווררות".
אז למה בד?
הרבה הורים נרתעים מהדבר הארוך הזה ומעדיפים מנשאים קשיחים בסגנון "בייבי ביורן" ודומיו. לרתיעה מתווספת גם התדמית ה"אורתופדית" של המנשא – שאמורה להיטיב גם לגב שלנו וגם לזה של הגוזל. בפועל, הם מגלים שבעצם כל משקל מעל 5 ק"ג מאד מעמיס על הכתפיים שלהם, ושבשל הקשיחות של המנשא התינוק אף פעם לא עטוף בצמידות ובעצם מתנדנד לו בפנים, גם אם מדובר במילימטרים של רווח. האחיזה בצורת "תחתונים" בירכי התינוק (במנשא בד העיטוף צריך להגיע עד מתחת לברכיים) מפעילה לחץ על האגן והגב שלו, וכשהוא מתארך והרגליים משתלשלות זה גם נהיה פחות נוח להורה. לכל אלה מתווספת הנטייה לסובב מהר מאד את התינוק עם הפנים החוצה (אני רואה גוזלים שכבר בגיל 3 חודשים צופים על העולם מהשורה הראשונה) – כשבעצם, הצוואר עוד לא בשל להחזקה הזו והחשיפה המאסיבית מציפה את התינוק ביותר גירויים משהו יכול לשאת. הפתרון שלו לרוב יהיה – להירדם...
בסופו של דבר, גם החסידים הגדולים ביותר של המנשא הקשיח, לרוב מגלים שמנשא הבד תומך בהם ובתינוק בצורה טובה יותר ולא רק שהשד לא מפחיד כל כך, הוא גם יותר נוח J
גיוון מקסימלי
אוקיי, אז שכנעתי אתכם שמנשא בד זה סבבה. אבל כל הקשירות האלה? ההריון גם ככה הרד לנו חצי מתאי המוח, אז עדיף לא להעמיס גם את התסבוכת הזו פנימה, מה אנחנו, בצופים?
אז יש הרבה קיצורי דרך. יש היום מנשאי "כריכות" ומנשאים "חצי-קשורים" שיכולים להקל עליכם את הלמידה, אבל מה, הם הרבה יותר יקרים, וגם – הם לא מאפשרים את הורסטיליות המטורפת הזו שמאפשרת חתיכת הבד הארוכה.
אפשר בעצם לשאת במנשא בד תינוק מגיל אפס ועד שנתיים (כתלות במשקל), במגוון תנוחות שיכולות להתאים לכל מצב רוח, אופי ואירוע.
אם יש לכם מכונת תפירה אפשר בקלות לתפור המוני מנשאים כאלה שיתאימו לכל בגד.
ובאמת, הקשירה היא לא כזו מסובכת. פעם אחת וגם אתם מצליחים. מבטיחה.
דברי איתנו תכל'ס
אז מה, איך ומתי? קודם כל אני רוצה לציין שיש המוווון סרטונים ביו טיוב של כל סוגי הקשירות והנשיאות. לרוב עם המנשא תקבלו גם דיסק שמסביר הכל. ואם תרצו, אתם תמיד מוזמנים אלי לשיעור מנשאים אישי J
אז הנה רשימה (חלקית) של דרכי נשיאה ושימוש:
ערסול: הכי קרוב לאמא (ולרחם). הגב עגול, הרגליים כפופות, הבטן משוחררת ואנחנו מרגישים הכי שאנטי. זו תנוחה מצויינת מגיל אפס ועד שהגוזל מסכים (בדרך כלל סביב גיל 4 חודשים הם יודיעו לכם בנחרצות שהם כבר לא עוברים ושהגיע הזמן לגוון) כדי להרדים ולטיולים קצרים. התנוחה לא מומלצת בזמן התקף גזים אבל בין התקפים יכולה מאד להועיל ולצמצם ולהקל על הכאבים שלאחר מכן. בנוסף, נשיאה בעירסול בכל פעם לצד אחר מצויינת לסימטריה של כל עמוד השדרה ולסיוע בהעדפת צד.
בטן לבטן: התנוחה הכי פופולרית. מעוווולה בזמן התקפי גזים, בעיקר אם יש גם מגע של עור לעור בין ההורה לתינוק. מאפשרת "בחירה" של הגוזל בין הפניית הראש הצידה וצפייה בעולם ובין התחפרות בחזה של אמא/אבא ומנוחה. תומכת בגב ובאגן, הירכיים והברכיים כפופות בצורה שמיטיבה עם מפרק הירך. ידידותית לטיולים ארוכים וריקודים בבית. מסייעת לחיזוק הגב ובית החזה ויכולה לסייע גם בשכיבה נוחה יותר על הבטן.
לוטוס: נשיאה דמויית "ישיבה מזרחית" עם הפנים החוצה. מתאימה לגדולים יותר (מגיל 6-7 ח') שכבר רוצים "לראות עולם" וגם מסוגלים לווסת את הגירויים שהוא מציע. עם זאת, הגב עדיין מעוגל מעט ונתמך יותר מתנוחת "פנים החוצה" רגילה, והעובדה שהרגליים עטופות ולא משתלשלות מקילה על התנועה שלנו, בעיקר כשהם כבר גדולים וארוכים. מצויינת להארכת שרירי הגב ול"זמן כפיפה" אצל גדולים יותר, שכבר מבלים פחות על הגב או בעירסול.
שק קמח: נשיאה על הגב. להיות כאן ולהרגיש באפריקה. ניתן לשאת ככה מגיל אפס אבל מומלצת בעיקר מגיל 3 ח', כשהראש כבר מוחזק. מרכז הכובד אחר מן הסתם ולכן מאד נוחה לתינוקות כבדים (ולעבודות בית). אפשר לקשור כשהידיים נמצאות על הכתפיים שלנו ואז מצויינת לשחרור והארכת שרירי השכמות (בעיקר אצל תינוקות "טייסים").
על הצד: מדמה את אחיזת ה"מותן" הרגילה, רק עם חלוקה שווה יותר של משקל הגוף ופחות מאמץ של הידיים שלנו. לשימוש מגיל ישיבה בלבד. טובה לטיולים קצרים כשלא בא לנו לקשור את המנשא בקשירות רגילות (לקחת את הגדול מהגן בחורף, למשל).
יש לכם שאלות בנושא? חוויות? תמונות של הגוזלים במנשא? שתפו אותנו!
דקלה שלום "חיוכים"
מה תינוק צריך לאחר שנולד? אוכל, חום, מגע אוהב... ותנועה! תחשבו על כל החודשים ברחם: כשאנחנו בתנועה, הוא רגוע ומאושר. מתי מתחילות הבעיטות? ברגע שהתיישבנו או נשכבנו על הספה :)
מאת דקלה שלום, מדריכת ליווי התפתחותי בשיטת "צעד ראשון".
מנהלת "חיוכים - הבית לחוגי תינוקות"
מה תינוק צריך לאחר שנולד? אוכל, חום, מגע אוהב... ותנועה!
תחשבו על כל החודשים ברחם: כשאנחנו בתנועה, הוא רגוע ומאושר. מתי מתחילות הבעיטות? ברגע שהתיישבנו או נשכבנו על הספה :)
גם אחרי הלידה, תנועה היא צורך קיומי, בדיוק כמו אוכל. היא מאזנת את טונוס השרירים, עוזרת לרפלקס מורו (רפלקס הבהלה) לצאת מהמערכת, נותנת גירוי למערכת שיווי המשקל ומסייעת לפתח רפלקסים שישרתו אותנו כל חיינו ויסייעו לנו לעמוד וללכת, לאזן את עצמנו, לבלום כשנופלים וכו'
בנוסף – התנועה מעייפת J זה אולי נראה לנו מצחיק, אנחנו הרי מחזיקים את התינוק, אנחנו זזים ומתאמצים והוא מתעייף? כן, הוא צריך לאזן את עצמו, להגיב לתנועות שלנו גם אם הוא עטוף ומוגן, ללמוד הרבה – וזה מאד קשה לגוזל שכזה!
בהמשך – כשהקטנטן שלנו יתחיל להניע את עצמו – להתהפך, לזחול וגם לעמוד וללכת, הוא ישתמש ברשתות העצביות שנבנו במוחו – בידע שנאגר עם כל תנועה והנעה של גופו: הוא ידע שתנועה היא לא דבר מפחיד ושאפשר להנות ממנה, ידע להגיב לשינויים, ויוכל להשתולל ולייצר תנועה בשביל עצמו... התנועה הזו, שבתחילה מונעת על ידי רפלקסים, תלך ותשתכלל ותהפוך לרצונית ואיכותית יותר (למשל – דחיפה רפלקסיבית של המשטח אצל עוללים בני יומם שמלמדת אותם: כשאני לוחץ כנגד הקרקע קורה משהו, הידע הזה יבוא לידי שימוש בהתהפכויות, זחילה, עמידה והליכה).
ולכן – אני מעודדת את האמהות בסדנאות שלנו ב"חיוכים" לנוע ולהניע כמה שיותר.
מגיל אפס והלאה, תנועה במהלך היום ובעיקר בשעות אחר הצהריים (לפני שגרת הערב שמטרתה להוריד את רמת הפעילות לאט לאט עד לשינה) תסייע להתפתחות טובה יותר של המוטוריקה הגסה, להתמודדות טובה יותר עם הסביבה וגם - לשינה טובה יותר בלילה :)
"הוא יתרגל לידיים!"
מי לא מכיר את המשפט הזה? אז נכון שהבן של השכנים תמיד יודע להעסיק את עצמו לבד על המשטח מגיל אפס (וגם ישן לילה שלם ונרדם לבד במיטה שלו), אבל לתפיסתי – העניין הפוך בדיוק: תנו לגוזל הקטנטן כמה שיותר ידיים כשהוא זקוק לכך, כמה שיותר תנועה עליכם בשלב ההתחלתי של חייו (עד גיל 4-5 חודשים) – וכשיהיה מוכן לזה יוכל להניע את עצמו בקלות יתרה, עם תחושת בטחון, עצמאות וסקרנות. הוא לא "יתרגל" – הוא רק יקבל את מה שהוא צריך. מבטיחה שתינוק זוחל וחקרן לא יבקש כל היום ידיים, יהיה לו הרבה יותר נעים לגלות את יכולותיו החדשות בעצמו!
כמה רעיונות לתהליכים בתנועה:
· שימו לב: על מנת לפתח את מערכת שיווי המשקל (שנמצאת באוזן) יש צורך להניע את הראש במרחב. כמובן שהתנועה צריכה להיות בטוחה ונעימה לכל הצדדים, אין לטלטל את הראש קדימה ואחורה! כשהתינוק באוויר, תמיד הטו אותו מעט קדימה או החזיקו את הראש והצוואר, על מנת שראשו לא יישמט.
· מגיל אפס אפשר להניע את הקטנטנים כשהם במנשא בד עליכם (מעורסלים או בתנוחת בטן לבטן): מנשא הבד עוטף ומחזיק אותם בצורה נעימה ומקנה להם בטחון ותחושה של גבולות הגוף שלהם, ויחד עם תנועה זו החוויה הכי קרובה להימצאות ברחם. שימו מוזיקה שאתם אוהבים ותרקדו בבית או צאו לטיול בחוץ.
· אפשר גם להניע ללא מנשא: בצורה בטוחה, עדינה וקרובה לגוף שלנו – ומגיל 3 חודשים לערך, כשהקטנטנים מסוגלים להחזיק את גופם במרחב בצורה טובה יותר – אפשר להניע בתנועות גדולות יותר – שוב, מוזיקה שאתם אוהבים, ריקוד בחדר: נוסיף "אווירונים" מעל הראש שלנו, "שמיניות באוויר" מצד לצד או כשהם מוחזקים על האמה שלנו בתנוחת "נמר על עץ" והעברת הגוזל מאחד לשני.
· זוכרים את הפוף? גרירה של הפוף בחדר כשהתינוק מעורסל בפנים, ובהמשך כשהוא על בטנו על שמיכה או מזרן תסייע לבנייה של תגובות איזון ובלימה.
· כשהקטנטן מתחיל לגלות את יכולות ההתהפכות שלו, ניתן להניח אותו בתוך שמיכה גדולה או סדין, ובעדינות להרים קצה אחד של הבד כדי לגלגל אותו מהבטן לגב וחזרה.
· אפשר לייצר ערסל מאולתר ממנשא או כל בד גמיש אחר – לאחוז בשני הקצוות ולנדנד מצד לצד J כמובן שאם יש ערסל אמיתי – זה כיף עוד יותר גדול!
אז תניעו, תשתוללו ותרקדו והכי חשוב – תחייכו :)
שתפו אותי בחוויות שלכם וגם בכל שאלה או תהייה.
דקלה שלום - חיוכים
לחזור לעבודה או להאריך את חופשת הלידה? ואם לחזור, האם להכניס למסגרת? מתי להכניס למסגרת? אולי עדיף מטפלת? טו שבכלל סבתא פנויה? המון סימני שאלה.
דקלה שלום, יועצת התפתחותית
בערך מזמן הלידה אנחנו מתחילות בהתלבטויות: לחזור לעבודה או להאריך את חופשת הלידה? ואם לחזור, האם להכניס למסגרת? מתי להכניס למסגרת? אולי עדיף מטפלת? טו שבכלל סבתא פנויה? המון סימני שאלה.
את היתרונות בטיפול אחד על אחד כולנו יודעות: תקשורת סדירה ותחושת בטחון מול אדם אחד (בין אם זה הורה או מטפל אוחר) שזמין אך ורק לצרכי הגוזל, גמישות מוחלטת והתאמה של שעות הפעילות והשינה ועוד ועוד. אולם, לפתרון הזה יש גם חסרונות. מגיל 7-9 ח' הגוזל כבר זקוק לחברה של תינוקות אחרים. נכון, הם לא משחקים יחד אבל כן מחקים זה את זה, מתנסים באינטראקציות ראשוניות ומאד מעניינים אחד את השני.
אז איך אפשר לסייע לגוזל שלך להתפתח ולהתכונן למסגרת, גם אם הוא נשאר בבית עד גיל מאוחר? הנה כמה דברים שכדאי לדעת:
תנועה
נכון, הוא כבד. והוא בד"כ גם מניע את עצמו בצורה כזו או אחרת. אבל מתפקידנו לאתגר אותו בצורות חדשות של תנועה שהוא עוד לא רכש לעצמו או שהוא מעדיף להימנע מהן. למשל? נפילות. טיפוס. נדנדה בלי להחזיק עם הידיים. בג'ימבורי, בגינה או על ערימה בבית של כל מה שמצאתם במחסן
תחושות ומרקמים
בגן לא מפחדים להתלכלך ולפעמים יש אפילו, רחמנא ליצלן, חול. בבית לא בא לנו לשטוף כל יום והמחשבה על טביעות ידיים צבעוניות על הקיר או שולחן הסלון גורמת לנו לחלחלה. אז מה כן? ללכת לים. לקחת אותם לאיזור בגינה שיש בו שיחים או דשא קצת דוקר. לתת להם להתנסות בחומרים מלכלכים באמבטיה, בחצר או במרפסת.
אכילה משותפת
גם באכילה, כמו בכל דבר שנעשה בגילאים הללו, יש אלמנט של חיקוי. נכון, יותר נוח לתת לגוזל לאכול לפני שאני אוכלת ואז להתייחד עם עצמי בארוחת הצהריים כשהוא ישן, אבל איפה הכיף בלאכול לבד? אז תאכלו ביחד. לפחות ארוחה אחת ביום. ותנו לגוזל לאכול לבד לפחות חלק מהזמן, אפילו אם זה מלכלך נורא והחתול מקבל את הרוב.
לוח זמנים
גמישות היא חשובה אבל גם שגרה. זמני שינה קבועים פחות או יותר, טיול קבוע בחוץ, שירים קבועים בנקודות מפתח של היום - כל אלה ישרו בטחון ויעזרו גם לכן לתכנן את הזמן טוב יותר.
לא רק מטפל אחד
נכון, בטחון במטפל העיקרי זה חשוב. אבל גם חשוב שהגוזל ילמד להירגע ולהרגיש בטוח עם מבוגרים אחרים, לשהות במחיצתם בלי המטפל העיקרי בסביבה, לשחק ולהנות. ככל שהגוזל יחווה יותר מבוגרים ממקום בטוח ובמצבים מהנים כך גם חרדת הזרים שלו תפחת והפרידה מהמטפל העיקרי תהיה פשוטה יותר.
מפגש קבוע עם בני אותו גיל
מצאי קבוצת אמהות שנשארו בבית או קבוצת מטפלות שנפגשות בגינה מידי יום. עודדו את הקטנטנים לשחק ביחד במקום משותף, בקבוצה קבועה ובזמנים קבועים. הילדים יכירו זה את זה ואת המטפלות האחרות, ישמחו ויצפו לפעילות הזו ולמפגש המחודש. ככל שיגדלו נוכל לראות את התקשורת ביניהם הולכת ומתפתחת.
מה דעתכן? אתן חושבות שתצליחו ליישם?
אז יש לי עוד הצעה עבורכן: כל היתרונות הללו במקום אחד וקבוע J
בחיוכים מתקיימת אחת לשבוע מסגרת "גן ביחד" שמיועדת בדיוק עבור הקטנטנים הללו. זהו מקום בו הם יכולים לבלות בקבוצה קבועה של ילדים בני גילם והאמהות/המטפלים שלהם, לחוות לו"ז "כמו של גן" ומסגרת מהנה, עם חוג מוזיקה, זמן יצירה ולכלוך, משחק חופשי בחצר וכמובן ארוחת בוקר משותפת.
אני מזמינה אתכן ליצור איתי קשר כבר היום ולהבטיח את מקומכן איתנו J
וכמובן שאני כאן לשאלות.
דקלה שלום
לרובנו יש רתיעה ממרקם מסויים, סוג מגע או תחושה. אם זה חול ים, דבק, ליטוף השיער, מגע בכפות הרגליים, טיקטים בבגדים ויש עוד המון המון... כהורים, אחת המטרות שלנו צריכה להיות חשיפה של הקטנטנים לכל מיני סוגים של תחושות וחוויות
מאת: דקלה שלום, יועצת התפתחותית
ובעלת "חיוכים-בית חם לאמהות ותינוקות"
הקיץ עוד מעט כאן, הבגדים מתקצרים, הגוף חשוף יותר וזה בדיוק הזמן להתחיל ולחוות סוגי מגע, מרקמים ואתגרים תחושתיים שילמדו את הקטנטנים שלנו על היכולות שלהם ועל גופם ועל הדרך גם ייצרו עבורנו זמן איכות כיפי, פרוע ומשוחרר.
לרובנו יש רתיעה ממרקם מסויים, סוג מגע או תחושה. אם זה חול ים, דבק, ליטוף השיער, מגע בכפות הרגליים, טיקטים בבגדים ויש עוד המון המון...
כהורים, אחת המטרות שלנו צריכה להיות חשיפה של הקטנטנים לכל מיני סוגים של תחושות וחוויות, גם כאלה שאנחנו פחות נהנים מהן בעצמנו, על מנת שלא יירתעו בגיל מבוגר יותר ויוכלו לבחור בעצמם ממה הם נהנים יותר וממה פחות.
שעות הפעילות המוגבלות לעיתים שלנו, כשהם חוזרים הביתה מהגן, הן הזדמנות מצויינת לצאת מהקופסא ומהבית, ליצור ולחוות, ואולי נלמד גם משהו על עצמנו תוך כדי...
הנה כמה רעיונות:
• בצק: לא חייבים פלסטלינה קנויה. אפשר להכין בצק נעים מקמח, מים ומלח או אפילו להכין בצק עוגיות ולשתף את הילדים בלישה וקריצת העוגיות. עבודה עם בצק ועם מערוך עושה פלאים להיכרות עם היכולות של כפות הידיים שלהם, חיזוק חגורת הכתפיים ופיתוח המוטוריקה העדינה. למתקדמים: בצק דביק עם יותר מים. מלכלך אבל זו התנסות מצויינת במרקם קצת פחות "ידידותי".
• קצפת: תנו להם להרגיש את המרקם, לצייר איתה ולהתמרח J אם אתם חוששים מלכלוך – האמבטיה היא מקום מצויין להתנסויות! ואם אין לכם בעיה עם קצת בלגן – אפשר לנסות לצייר על חלונות! ואם כבר מתלכלכים, נסו גם ג'לי.
• חול ובוץ: זה הזמן ללכת לים, לתת להם לנסות, להתלכלך, לטעום ולהנות מהחול. לנו לפעמים קשה לצפות בזה אבל להם זה כיף, נעים ואפילו קצת טעים!
• צבעים מתנפחים: דרך מצויינת לעודד אותם לצייר כבר מגיל צעיר ולתת תחושת הישג והנאה:
ערבבו כף קמח, כף מלח, כפית אבקת אפייה ומעט צבע מאכל. יוצאת משחה נעימה שניתן למרוח עם מקלות ועם האצבעות על הנייר. לאחר שהציור מוכן – לשלוח אותו ל-10-15 שניות למיקרו. נסו ותראו מה יוצא!
• יש לכם עוד רעיונות? ניסיתם? נהניתם? סבלתם? אתם מוזמנים לשתף אותי :)
אל תשכחו לחייך ולהשתולל!
דקלה שלום "חיוכים"
רוצים לשאול את דקלה שאלות?? כתבו לה!
יש לתנועה אחה"צ חשיבות גדולה עוד יותר. קטנטנים שמקבלים תנועה וחוויות מאתגרות אחר הצהריים – ישנו טוב יותר בלילה. זה בעצם ברור וטריויאלי לחלוטין, לא?
מאת דקלה שלום, מדריכת ליווי התפתחותי בשיטת "צעד ראשון".
מנהלת "חיוכים - הבית לחוגי תינוקות"
בין אם אנחנו בחופשת הלידה ומבלות את רוב זמנינו עם הגוזל ובין אם הקטנטנים שלנו כבר במסגרות – אחר הצהריים הוא בדרך כלל זמן המשבר. אנחנו עייפות ומשוועות לזמן מנוחה על הספה... הפיתוי גדול לפתוח את הטלוויזיה, להוציא משחק קופסא או להניח בלול ולספור את הדקות עד לארוחת הערב, המקלחות והשינה המיוחלת (או שלא).
אבל מה שאנחנו לא חושבות עליו הוא שתינוקות וילדים בגיל הרך זקוקים לתנועה. כבר דיברנו על חשיבות התנועה בטיפ הקודם, ואם השינה היא נושא שקרוב לליבנו – יש לתנועה אחה"צ חשיבות גדולה עוד יותר. קטנטנים שמקבלים תנועה וחוויות מאתגרות אחר הצהריים – ישנו טוב יותר בלילה. זה בעצם ברור וטריויאלי לחלוטין, לא?
הדגש חשוב בנושא הזה הוא הנושא של עייפות יתר או קושי להיכנס למצב המנוחה:
אמנם נרצה לאתגר ולהניע את הקטנטנים כמה שיותר – אבל לא אם הם עייפים ולא על חשבון תנומת אחה"צ אם הם זקוקים לה: הדבר עלול להוביל לעייפות יתר, "הוא עבר את השעה שלו" – וקושי בהירדמות. ולכן – שימו לב מתי הילד מתעייף וגם תנו לו זמן "להוריד רמות אנרגיה", לעבור את טקס השינה ולהיכנס למנוחה לפני הכניסה למיטה וההירדמות.
אז איך מספקים לילדים אחה"צ תנועתי, שכולל גם יתרונות התפתחותיים?
-
מנשא: שימו במנשא החביב עליכם וצאו לטיול בחוץ! במנשא התינוקות חווים תנועה בצורה טובה יותר מאשר בעגלה (שם יש בולמי זעזועים...) והם עטופים ומוגנים.
-
בגן השעשועים: שימוש יצירתי במתקנים – נדנוד בנדנדה לכיוונים שונים ועם עצירות בגבהים שונים, כשהם מתנדנדים עודדו אותם לשלוח ידיים ולתפוס צעצועים שאתם אוחזים לפניהם, מצידם או מאחוריהם (אפשר גם לפוצץ בועות סבון – כל ילדי השכונה מיד יבואו גם J). לטפס על המגלשה מלמטה למעלה או להתגלש בתנוחות שונות... טיפוס על מתקנים בגבהים שונים, זחילה מתחת (גם למי שכבר הולך!) וכו'.
-
בבית: אפשר לייצר "גן שעשועים" משלנו! פזרו בסלון כריות, שרפרפים, חישוקים, מכשולים יצירתיים מכל סוג (חבילות של חיתולים, כסאות...) ועודדו את הילדים לזחול/לטפס מעל ומתחת, לקפוץ, להתגלגל ועוד. בנו ביחד "מבצר" מכריות, פופים ושמיכות ואתגרו אותם לנסות ולהיחלץ ממנו בדרכים שונות.
-
חוגים: ג'ודו, קפוארה, התעמלות – לא רק לבנים! גם בנות ירוויחו מהתירגולים, הנפילות, ההתנגשויות והריצות...
ואיך אתם מבלים את אחר הצהריים שלכם?
נשמח לקבל טיפים ורעיונות יצירתיים נוספים בתגובות!
למה פוף?
פוף, זוכרים? הכרית העצומה מהסבנטיז, שמאד נוח לשבת עליה אבל נורא קשה לקום ממנה?
אז אמנם הפוף נתפס כרהיט "שאנטי" צבעוני ותופס מקום, אבל זה גם אביזר לתינוקות בעל יתרונות התפתחותיים רבים.
מאת דקלה שלום, מדריכת ליווי התפתחותי בשיטת "צעד ראשון".
מנהלת "חיוכים - הבית לחוגי תינוקות"
למה פוף?
פוף, זוכרים? הכרית העצומה מהסבנטיז, שמאד נוח לשבת עליה אבל נורא קשה לקום ממנה?
אז אמנם הפוף נתפס כרהיט "שאנטי" צבעוני ותופס מקום, אבל זה גם אביזר לתינוקות בעל יתרונות התפתחותיים רבים.
בפוף התינוק שוכב במנח שנקרא עירסול. הגב שלו עגול, כפות הרגליים בגובה הראש והבטן ובית החזה שוקעים. כל שרירי הגוף יכולים "לשחרר" ולהרפות – זו למידה חשובה מאד, בעולם שלנו בו כל היום אנחנו (מגיל אפס בד"כ) עסוקים בעשייה – חשוב גם המקום של המנוחה – ולא שינה אלא סתם רגיעה, בהייה, ציפה. מתוך המקום של המנוחה תגיע גם העשייה האיכותית ביותר (פילוסופיה שאפשר ליישם גם על עצמנו לפעמים :) ).
השקיעה והשחרור של שרירי הבטן יכולים גם להקל על כל הקשיים הראשוניים של מערכת העיכול – גזים, פליטות וכו' – כשהבטן רגועה ורפוייה האוכל "נכנס" יותר בקלות.
בנוסף – הפוף עוטף את הגוזל מכל הכיוונים, מחבק אותו – נותן לו תחושה של הגבולות של גופו, של הגנה ובטחון – כמעט כמו ברחם :)
יתרון נוסף של הפוף הוא הניידות. מאד פשוט לתפוס פינה אחת ולקחת אותו ממקום למקום – גם עם התינוק בפנים.
פוף מול טרמפולינה
לכל אמא יש את הרגע בו היא צריכה להתלבש/ לאכול/ לענות לקריאת הטבע/ סתם זמן לעצמה – אבל לקטנטן בדיוק לא מתחשק לשכב באוניברסיטה. ברוב הבתים הפתרון יהיה – טרמפולינה. וזו גם שאלה ששואלים אותי המון – מה ההבדל בין טרמפולינה ופוף?
ממבט ראשון זה באמת נראה שמדובר באותה תנוחת חצי-ישיבה. אבל המפתח הוא בגובה הרגליים, בעיטוף ובשחרור של השרירים הזוקפים בגב. בעוד בטרמפולינה נוצאת זווית בין הרגליים לגב שיוצרת לחץ ומאמץ באיזור של שרירי הבטן והגב – בפוף, שוב, הרגליים בגובה הראש כמעט, הוא מתאים את עצמו לגוף התינוק ומאפשר את ההיפך בדיוק – תחשבו על ההבדל שבין כסא חוף בחצי ישיבה לבין ערסל...
כל זה טוב ויפה, אתם אומרים – אבל מדובר על שלושת החודשים הראשונים בחיים שלמים, ואז אנחנו תקועים עם כרית עצומה באמצע הסלון בלי שום שימוש...
אז זהו, שגם בהמשך יש לפוף תפקיד – ביצירת סביבה מאתגרת ובהפעלה של הקטנטן שכבר מתחיל לנוע – להתהפך, לזחול וללכת. וחוץ מזה, הוא באמת מאד נוח והישיבה בו מאד מרגיעה – בסוף תגלו שאת רוב הזמן בפוף אתם עושים ולא התינוק... J
כמה תהליכים לדוגמא (את רובם אפשר לנסות גם עם "סתם" כרית גדולה או שמיכת פוך מקופלת):
1. הילד (אין הגבלה לגיל – רק למשקל שתוכלו לסחוב) שקוע בפוף, אבא ואמא תופסים שתי פינות כל אחד – מנדנדים מצד לצד, מקפיצים בעדינות למעלה ולמטה – את העוצמה והשירים תבחרו לפי התגובות של המנודנד... מצויין להרגעה, למניעת גזים, וסתם כזמן איכות משפחתי.
2. הילד שקוע בפוף – ואנחנו מועכים בעדינות את הצדדים אליו ומגלגלים מצד לצד – עד שממש הילד שוכב על הצד כשחצי פוף נמצא מעליו (בזהירות, שלא יפול!). מסייע לשקיעה נוספת של בית החזה, לסרבני שכיבה על הצד, להבאת הידיים לקו האמצע והארכה של השכמות.
3. תנועה – הילד שקוע בפוף ואנחנו נעים איתו בחדר (שוב, התאמת המהירות לפי תגובות הילד) – מהר, לאט, בסיבובים, אפשר להוסיף "התנגשויות" קלות ברהיטים וקירות – זו תנועה מסוג אחר, לא על הידיים שלנו – והיא מאד מרגיעה וגם מלמדת את הקטנטן שאפשר לנוע בלי ה"תווך" של ההורה וזה בסדר ולא מבהיל.
4. למתהפכים – לגלגל אל הצד ובזהירות לתת להם לדחוף ולהתגלגל החוצה (כשהיד שלנו מונעת נפילה על הרצפה). אפשר להראות להם צעצוע על מנת לעודד אותם לנוע החוצה – זו הפעלה של כל השרירים ולמידה מצויינת – אני דוחף ופועל וקורה משהו כתוצאה מכך.
5. לזוחלים והולכים – זחילה, טיפוס והליכה על פוף הם תרגול ואתגר משמעותי בעת רכישת התנועות הללו. על ידי יצירת סביבה מאתגרת הם לומדים הרבה על גופם, על יכולות התנועה שלהם, על שיווי משקל ואיזון ועוד.
אז תערסלו, תזוזו, תאתגרו והכי חשוב – תחייכו :)
דקלה שלום "חיוכים"
◄
1/2
►
טיפים בנושא הורות ומשפחה
ידידו הטוב ביותר של הילד - הכלב! לכלבים יש השפעות רגשיות והתפתחותיות נפלאות. מה הקשר בין כלה בבית להעצמת ילדים?
דפנה מונשרי, מטפלת בעזרת כלבים בילדים ובני נוער וכמו כן מאלפת כלבים מוסמכת.
אחד מהדברים הראשונים אליהם נחשף תינוק קטן הוא ספרונים ובהם תמונות של בעלי חיים. עגלות תינוקות מקושטות בתמונות של כלבים, חתולים, ברווזים וחיות אחרות. גם בהמשך מכירים פעוטות דרך ספרי ילדים, בעלי חיים שונים. ברובם יופיעו ילדים ובעלי חיים ביחד. כל זה אינו מקרי. מחקרים רבים בדקו את השפעת בעלי החיים על בני האדם ועל ילדים בפרט והיתרונות שהתגלו הם רבים.
בעבודתי כמטפלת בעזרת כלבים אני רואה את הקשר המיוחד הנרקם בין הכלב לילד. ילדים עם הפרעות רגשיות, בעיות קשב וריכוז (ADHD) ובעיות מוטוריות חווים הצלחה ביצירת קשר עם הכלב. היתרון בקשר מסוג זה הוא שהאינטראקציה הבינאישית בין הכלב לילד דומה לתקשורת בין אנשים, וכתוצאה מכך אלמנט הקשר שנוצר בין הילד לכלב מאפשר הרבה יותר מהשלכת רגשות על חיה אחרת.
ניתן לחלק ל-3 את ההשפעות החיוביות של כלבים על ילדים:
1. השפעה חברתית ואישית:
ילדים הגדלים מגיל צעיר ביחד כלבים לומדים להבין את רגשותיהם וצורכיהם. הילד מפתח אמפתיה לכלב וחווה טיפול באחר וכך מתפתחות אצלו יכולות האמפתיה לאנשים אחרים. ילדים שצומחים מתוך סביבה שגדלה בה חיית מחמד, לומדים להיות חברותיים ושיתופיים יותר ומגלים נכונות רבה יותר לחלוק את חפציהם עם אחרים. יצירת האינטראקציה עם הכלב מפתחת אצל הילד אחריות ומנהיגות, אשר יעזרו לו להשתלב ביתר קלות בגן או בבית הספר.
הכלב מהווה לילד חבר למשחק ומתווך חברתי. הילד יכול להיעזר בכלב כ"שובר קרח" במצבים חברתיים ובכך להקל את יצירת הקשר עם ילדים אחרים. באמצעות המשחק עם הכלב ממציא הילד משחקים חדשים דבר המוביל לפיתוח הדמיון והיצירתיות שלו.
2. השפעה רגשית:
מהרגע שהילד מתעורר ועד שהוא הולך לישון הכלב מלווה אותו (כמובן, חוץ מאשר שהילד במסגרות חינוכיות). הכלב זמין תמיד לילד ואינו עסוק, מה שהופך אותו לחבר אידיאלי למשחק. הכלב מעניק לילד אהבה ללא תנאים, אינו מציב בפני הילד דרישות או שופט אותו. לא משנה איך הילד נראה ומה הוא לובש הכלב תמיד ישמח לראות אותו. יכולת הקבלה והנתינה ללא גבול של הכלב תוביל לחיזוק הביטחון והדימוי העצמי של הילד.
עצם הנוכחות המתמדת של הכלב מקנה לילד ביטחון ורוגע. הילד מרגיש שיש תמיד מי שישמור ויגן עליו ורבים מהילדים רואים בכלב כדבר השני בחשיבותו (אחרי ההורים) שגורם להם להרגיש טוב ולהיות מרוצים מעצמם. הקשר ביניהם מאפשר הזדמנות להעניק רוך וחום לאובייקט אחר מבלי לפחד מאכזבה. בשל כך יכולים הילדים לסמוך על הכלב ולספר לו סודות שאינם יכולים לספר לאחר, דבר שעוזר להם בהבעת רגשות ועיבודן. המגע עם הכלב תורם לשליטה של הילד ברגשות כמו כעס וכן הבעת רגשות חיוביים של שמחה ועידוד, כדי להצליח להביא את הכלב להקשיב לו.
3. השפעה פיזיולוגית:
לכלבים יש השפעה חיובית על בריאותו של הילד במישורים פיזיולוגיים שונים. תינוק הגדל בסביבת הכלב, שהיא סביבה בלתי סטרילית, מפתח את המערכת החיסונית שלו כבר מגיל צעיר מה שהופך אותו לחסין יותר. בנוסף, תתפתח אצל הילד רגישות נמוכה בצורה משמעותית לאלרגיות של דרכי הנשימה.
הכלב משמש מקור נוסף לגירוי חושיו של התינוק. הכלב מעורר את סקרנות התינוק, אשר מלווה את כניסת הכלב לחדר במבטים וחיוכים. תינוק שגדל עם כלב נוטה להתהפך מוקדם יותר, לזחול מוקדם יותר ואפילו ללכת מוקדם יותר במטרה לעקוב אחר הכלב ולהגיע לגעת בו. אפילו לליקוק הכלב את ידיי ורגליי התינוק יש תרומה מבחינה סנסו-מוטורית לתינוק הלומד להכיר את גופו.
מגע וליטוף הכלב תורמים להפחתת החרדה אצל הילד וכתוצאה מכך להורדת לחץ הדם והפחתת קצב פעימות הלב. בנוסף, ילדים שמגדלים כלבים יבצעו פעילות גופנית רבה יותר מהילדים שאין להם כלב כיוון שעליהם לדאוג לרווחת הכלב היומיומית כמו טיולים ומשחקים.
רוצים לדעת עוד על השפעות טיפול בילדים בעזרת כלבים או מתלבטים בנוגע לאימוץ ואילוף כלב? אתם מוזמנים לפנות אליי:
נייד: 050-5359553
דואר אלקטרוני: monshrid@gmail.com
פייסבוק:
דפנה מונשרי – טיפול והעצמה בעזרת כלבים
כולנו רוצים ילדים עם דימוי עצמי גבוה, נכון? אז איך משיגים את זה ומה הוא עידוד אפקטיבי?
דפנה גרייס – מאמנת ומדריכת הורים בוגרת מכון אדלר
"אני כל הזמן אומרת לילדה שלי כמה היא יפה וכמה היא חכמה. ועדיין, אני לא מבינה איך היא כזאת חסרת ביטחון ולא מאמינה בעצמה?!"
את דבריה של נ' אני שומעת לא מעט מהורים. הרי כולנו כהורים רוצים שהילדים שלנו יגדלו עם ביטחון עצמי ודימוי עצמי חיובי.
את הרעיון של החיזוקים החיוביים בטח כבר שמעתם. גם נ' מכירה אותו. העניין הוא שרובנו עושים זאת באמצעות שבחים, בדיוק כמו נ'.
"את ילדה יפה", "כמה אתם חכם", "כל הכבוד מתוק שלי", "התנהגת יפה היום" וכד'.
אלו הם שבחים. זה נחמד גם לשבח מדי פעם, אבל על מנת להשפיע לחיוב על איך שהילדים שלנו תופסים את עצמם אנחנו צריכים קצת יותר מזה.
אחת הדרכים לחזק את הביטחון של ילדינו בעצמם כדי שיראו את עצמם כמסוגלים ובעלי כוחות- היא להראות להם את הכוחות שלהם כפי שאנו רואים אותם. בגישה האדלריאנית מכנים זאת עידוד.
עידוד מוגדר ככל דבר שמעלה את תחושת הערך העצמי של מי שאנחנו מעודדים.
אז הנה כמה כללים לעידוד נכון:
• התייחסו למעשה ולא לתוצאה – חישבו מה נדרש כדי להגיע לתוצאה, ואת זה עודדו. למשל: "ראיתי כמה התאמצת..". כך ילדכם ילמד שהדרך להצלחה לפעמים כרוכה באי הצלחות והדגש הוא על הדרך.
• התייחסו למעשה ולא לילד – "הדרך שבה הסברת את זה היתה ברורה וטובה" במקום "היית טוב". כך תלמדו אותו להפריד בין המעשים שלו לבין עצמו . את המעשים ניתן לשנות ולבחור, את האישיות לא. זה חשוב בעיקר כשהוא לא מצליח משהו, אז עלול לחשוב שאם לא הצליח זה מעיד שהוא לא מספיק טוב. (כשאני לא מצליח אני לא טוב..?)
• הפוקוס בעידוד הוא על היכולות של הילד וחשוב להמשיג את היכולת - למשל: "אני רואה שאתה ממש משתדל" במקום - "יופי. כל הכבוד". כך תלמדו אותו מה בדיוק הגורם שאפשר לו להגיע לתוצאה שרצה. מהי המיומנות שאם ישכפל אותה יוכל להצליח שוב.
• חשוב לעודד דווקא בשעת קושי - גם כשילד לא מצליח לעשות משהו תמיד נוכל להראות לו מה כן ביכולתו. למשל: "אם תמשיך ותתמיד כמו שאתה עושה בינתיים יש סיכוי שתצליח". כך תלמדו את ילדכם לתרגל דיבור עצמי פנימי מעודד.
• הראו את הערך והתרומה של מעשיו לאחרים - "מאד עזר לי ששיחקתם בשקט. יכולתי לנוח". להרגיש שאני יכול לתרום לאחר מאד מחזק את הדימוי העצמי. יש לי ערך גם עבור אחרים.
• היו אותנטיים, עודדו ממקום נקי וללא מטרה – דאגו שכל מטרת העידוד היא חיזוק תחושת הערך של ילדיכם ולכן, בעידוד אמיתי אין "אבל" בסוף המשפט. אל תעודדו כשברצונכם להעיר. (למשל: "היית מנומס, אבל למה בבית אתה לא כזה?" )
ולסיום – זכרו שהעידוד חשוב לא רק עם הילדים שלנו. כולנו זקוקים לעידוד. גם בני הזוג שלכם, העובדים שלכם, הקולגות, ההורים.. – נסו ותיראו עד כמה זה באמת מעודד!
לאחרונה מדברים הרבה על החשיבות של יצירת "זמן איכות" עם כל ילד
ובטח רק מקריאת הכותרת אתם מהנהנים ואומרים, "זה חשוב, אבל איך באמת אפשר למצוא זמן וכוח לזה ?"
מאת: חגית מוזס- תרפיסטית בשילוב אומנויות M.A
לאחרונה מדברים הרבה על החשיבות של יצירת "זמן איכות" עם כל ילד
ובטח רק מקריאת הכותרת אתם מהנהנים ואומרים, "זה חשוב, אבל איך באמת אפשר למצוא זמן וכוח לזה ?"
לנו ההורים כיום אין יותר מידי זמן ובטח שלא חשק וכוח, אבל ליצירת זמן שכזה עם הילדים יש חשיבות רבה.
יתרונותיו של יצירת "זמן האיכות" עם הילד :
* העלאת הדימוי, הביטחון העצמי ותחושת השייכות- ילד שההורה שלו מפנה זמן כדי להיות איתו לבד מקבל מסר של -" אני שווה, אני רצוי, אני מוערך וראוי לאהבה, אני חשוב לאבא ואמא שמפנים ולו מעט זמן כדי להיות איתי לבד", הוא מקבל תחושה של " רואים באמת מי אני, מעבר לש"ב ולציונים". הרבה ילדים בקליניקה שלי במהלך טיפולי תרפיה באומנויות מביעים בפני את הצורך שלהם בזמן איכות עם הוריהם , דרך ציור ומשחק השלכתי ודרך משפטים קונקרטיים וישירים שהם מבטאים לא מעט, כמו למשל: "אני רוצה שאבא, או אמא לפעמים סתם כך ישבו וישחקו איתי לבד, בלי האחים שלי, או יעשו איתי יצירה, ילכו איתי להליכה, לרכב על אופנים, לקנות גלידה ונהיה רק אנחנו. ושלא יחנכו אותי בזמן ולא יכעסו עלי ושלא יחשבו שאם הם ישבו איתי על שעורי בית חצי שעה אז זה היה מהנה ומקרב בשבילי, כי זה לא. זה רק הופך אותם למורים מלחיצים שלי ולא להורים. רוצה שנדבר סתם כך ונצחק ואוכל לספר להם על דברים טובים ורעים שקורים לי ולא לספר רק לך או לחבר/ה, אבל תמיד נראה שאין להם זמן וכוח ואם כן אז זה רק לאח הקטן, או שכן משחקים כבר, אבל בעיקר בשבת ואז זה עם כל האחים ביחד, אבל לא איתי לבד."
* חיזוק הקשר והעמקת השיתוף הרגשי- הזמן המשותף מחזק ומשפר את הקשר האישי בין ההורה לילד. כשהילד רואה שההורה פנוי רק עבורו הוא ירצה לשתף אותו ביותר חוויות מעולמו הרגשי. הוא יסכים לשיתוף פעולה עם ההורה ולהכיר גם בגבולות שהוא מציב ובכלל רמת הריבים והחיכוכים בינו לבין הוריו תפחת.
* הרגעה והפחתה של המריבות בין האחים- גם רמת המריבות והחיכוכים בין הילד לאחיו תפחת ככל שזמני האיכות ירבו ויהיו קבועים יותר. כשקיימת תחרות בין האחים על תשומת הלב של ההורים, הילדים חשים שהם צריכים להילחם על המקום שלהם לפעמים בדרכים שליליות. אולם כשילד יודע שיש זמן מוגדר בשבוע, או יותר,זמן שהוא רק עבורו יחד עם ההורה ושבו הוא לא צריך להילחם כדי להיות קרוב לאמא או אבא כי הוא מקבל את זה מהם בלי לדרוש- הדבר מפחית את המתח סביב התחרות מול האחים האחרים, ויכול ליצור רגיעה או להפחית את המריבות.
מתי ? טיפים פרקטים למציאת זמן איכות עם כל ילד, גם כשאין זמן/כוח:
חלקכם חוזרים מאוחר מהעבודה עייפים ועמוסים מכל היום וגם מי שחוזר בשעות הצהרים-אימהות ואבות, עדין לרוב תמצאו את עצמכם אולי עייפים פיזית ונפשית ומלאי מטלות טכניות שמחכות לכם בבית- הכנת ארוחת צהרים, עזרה בשעורי בית, הסעות לחוגים,טיפול בצרכי הבית, סדר וניקיון, גישור ושפיטה בין ריבי הילדים וכו', כל אלו מקשים במציאת זמן פרטי עם הילד. ובכל זאת זמן איכות לא תמיד חייב להיות ארוך בזמן, או יקר מבחינת הוצאות כספיות ומשאבים.
1)בזמן ארוחות צהרים ו/או ערב- כשאת/ה מתפנה לשבת מול הילד ולו במשך 10 ד' בזמן שהוא אוכל, כדי להקשיב לחוויותיו ולשוחח איתו שיחה זורמת ונעימה, הילד חש שהוא חשוב, שאכפת לכם ממנו ומעולמו ושהתגעגעתם.
2 ) הוצאה מוקדמת מהגן/בי"ס- אפשר להוציא פעם בשבוע את אחד הילדים יותר מוקדם ולהיות איתו לבד לזמן איכות של שיחה או/ו משחק משותף, ל15-30 ד'-בגן השעשועים בגלידרייה, בפיצרייה וכו'.
3 ) בהמתנה ל- חוג של האח/ות, תור ארוך בקופ"ח וכו'- רצוי לנצל את זמן ההמתנה לילד בחוג לזמן איכות עם אחיו, וכנ"ל בתור לרופא. במקום להעביר את הזמן בשיחות בפלפון, או בקריאת עיתון כשהילד לידינו אכשהוא מעסיק את עצמו או משתעמם, נקדיש את הזמן איתו לשיחה, משחק קריאה, או יצירה - בהתאם לגילו.
4) כשהאח/ות אצל חבר- נצלו את הזמן שהאחים האחרים בפעילות מחוץ לבית –בתנועת נוער, אצל חבר וכו', כדי להקדיש ולו מעט זמן איכות לילד שנשאר איתכם לבד בבית. בטוח שהילד מאד ישמח שהוא סוף סוף לבד ללא תחרות על תשומת ליבכם.
5) בערב-באמבטיה או במיטה לפני השינה- זמן אמבטיה יכול להיות זמן נהדר ורגוע לזמן של משחק משותף עם הילד תוך כדי שיחה ושיתוף על חוויות מהיום. אם ניתן רצוי לסדר את זמן השינה כך לפחות פעם/פעמיים בשבוע הורה אחד מרדים את שאר הילדים, כך שההורה האחר מתפנה להיות יותר זמן 10-15ד' עם ילד אחד בלבד-להקריא לו סיפור ולשתף בחוויות מהיום שעברו-הילד וגם ההורה. ככלל, דעו שככל שההורה משמש דוגמא בכך שהוא פתוח רגשית וגם מספר מעולמו דברים נעימים ולא נעימים שקרו לו במהלך היום, הילד לומד מכך שגם הוא יכול לחשוף את רגשותיו לספר. אפשר גם לעשות עיסוי בזמן הזה, לדמיין ביחד על מה הוא הולך לחלום, להאזין למוסיקה נעימה ורגועה, לשיר שיר ערש וכו'.
איך? הכנות פרקטיות ורגשיות לזמן איכות עם הילד-
כלל זהב שחשוב לזכור- לעשות כל מה שנעים לילד אך שגם יהיה נעים לכם. בזמן הזה אין שיחות חינוך ומוסר אלא רק שיחות מהנות וזורמות וזמן לשיתופים רגשיים מהלב שלכם ושלו, גם אם זה תוך כדי העשייה משותפת. אני ממליצה ש"זמן האיכות" הראשון יהיה- אחה"צ של פעילות הכנה ל"זמני איכות". דברו עם הילד על החשיבות שהחלטתם לתת לזמני איכות איתו. רצוי שתקבעו לזה זמן שבועי/דו-שבועי קבוע ,אם זה אפשרי מבחינתכם. הזמינו את הילד להמציא שם לזמן המיוחד שלכם יחד. יש ילדים שהמציאו לזה את השם: "זמן מלך", זמן של כייף", "הזמן של אמא/אבא ו__" וכו'. צרו עם הילד בהתאם לגילו, בריסטול גדול ומקושט שעליו תכתבו, אתם או הוא- רשימה של 6-10 פעילויות שונות לזמן איכות בבית ומחוץ לבית. מעליו רשמו ככותרת את השם שבחרתם לזמן הזה. התחילו בלשאול את הילד מה הוא היה רוצה שתעשו יותר ביחד- בבית ובחוץ ומתוך מה שיאמר, בשיחה זורמת וכנה, בחרו את הדברים שנראים לכם ברי יישום- פעילויות שיהיו נעימות לשניכם ושלא דורשות יותר מידי לוגיסטיקה או הוצאות כספיות. הסבירו לו מדוע יש דברים מהצעותיו שתוכלו ליישם ומדוע יש דברים שלא תוכלו, או שתוכלו, אך רק לעיתים רחוקות- כמו בקשה שלו לזמן איכות במסעדה לבד, בלונה פארק- דברים גדולים שנשמרים לזמנים מיוחדים. את הבריסטול תלו במקום מוסכם ובולט בבית- על המקרר, או בחדרו.
חשוב! אף פעם אל תשמשו בזמן האיכות כעונש על מעשה שלילי. "זמן איכות" הוא חשוב רגשית ומטרתו לא לשמש כאיום על התנהגויות שליליות וגם לא כצופר ששמור רק להתנהגות חיובית. הוא זמן קבוע ובסיסי שקורה ויהי מה ודווקא השמירה על העקביות שבו, היא שתמנע, או לפחות תפחית מקרים של התנהגויות שליליות.
ועכשיו, אחרי שנהנו בזמן איכות משותף, איך נעלה שלב וגם נעודד אותם במהלך "זמן האיכות" לשתף אותנו בעולמם הרגשי ? מה אפשר לעשות בפועל? על זה במאמר הבא....
רוצים לשמוע עוד עצות על איך יוצרים זמן איכות, איך מעודדים שיתוף רגשי ומקשיבים לילדים כך שגם יקשיבו לנו, איך שמים גבולות וכיצד מתמודדים עם ריבים בין אחים?
מאת: חגית מוזס- תרפיסטית בשילוב אומנויות M.A - מטפלת רגשית בילדים ובנשים, ב"אומנות התרפיה"- קליניקה בפ"ת.
מדריכת הורים ומנחת קבוצות מוסמכת.
ליהלי בן ה-5 יש אריה מתחת למטה...
ליאיר בן ה-7.5 יש בחדר מפלצות דביקות עם קרניים,
גילי בת ה-3 תמיד רואה על הקיר חרקים ועכבישים...
ואיך נראית המפלצת של הילד שלכם ?
מאת אסתי ויסמן, NLP Master Practitioner, NLP Trainer
ליהלי בן ה-5 יש אריה מתחת למטה...
ליאיר בן ה-7.5 יש בחדר מפלצות דביקות עם קרניים,
גילי בת ה-3 תמיד רואה על הקיר חרקים ועכבישים...
ואיך נראית המפלצת של הילד שלכם ?
לכל אחד יש את המפלצת שלו. היא יכולה לשנות צורה, גודל, צבע, אבל היא תמיד תופיע בשלב כלשהו.
בדרך כלל לא ידוע לנו מה מקור הפחד, וזה לא ממש חשוב. זה יכול להתחיל מסיפור תמים כמו במבי (שם נטרפת אימו ע"י חיה אחרת) או מסרט על חייזרים, או אולי כשהאחות קפצה על השולחן בצרחות של "ג'וק ! ג'וק !...". אך ברור שהפחד מתחיל בשלב מסוים בו הילד מבין יותר. כשהוא מבין שמשהו מסכן אותו, אז הוא מתחיל להרגיש את התחושה שגורמת לו לבקש שלא תעזבי אותו בלילה, או לישון עם אור בחדר, או שהוא מגיע בריצה באמצע הלילה עם דופק מהיר כמו אחרי ריצת מרתון.
קיימות שיטות רבות להתגבר על הפחד אצל ילדים, ובכל זאת מצאתי מכנה משותף אחד לכולן והוא מתבסס על אמרה ישנה:If you can't beat them – join them. (או בעברית: אם אתה לא יכול לנצח אותם - הצטרף אליהם). מוכר לכם ?
זה עובד בכל מצב בחיים, וגם פה. אסביר למה הכוונה:
המפלצות הם כל המתנגדים, המאיימים, המתחרים, המפחידים, המקשים ו"האנשים הרעים" שאנו פוגשים בדרך. הם קיימים בכל מקום בצבעים, גדלים, צורות וסגנונות שונים. כשרוצים לנצח אותם,
הדרך המנחה היא "להתגבר עליהם בטוב": ברוגע ונועם. לא באלימות מילולית, וגם לא בכל צורה אחרת של כוח. איך עושים זאת ?
לתהליך שני שלבים: הצטרפות והובלה.
- נותנים לפחדים ולמפלצות את הכבוד הראוי להם, מכירים בקיומם. מצטרפים לחוויה של הילד.
שומעים אותו, מבינים אותו, נותנים לו להרגיש שאנו אתו בבעיה.
בשלב ההובלה – ניתן לילד לבחור איך הוא חושב שניתן להתגבר על הבעיה. לבקש שיציע מספר דרכים ויבחר אחת לביצוע.
כך, בדרך של שיתוף פעולה ימצא הפתרון. לדעתי תופתעו מהרעיונות היצירתיים שתשמעו.
חשוב לציין שתוך כדי התהליך יש לוודא מה הילד "מרוויח" מנוכחות המפלצת ואם הוא מוכן לוותר על הרווח הזה, כדי שהמפלצת תפסיק לבקר אותו.
ומה היא הדרך שלכם לשיתוף פעולה ?
אסתי ויסמן 052-7468588 esti.wn@gmail.com
תהליך הגמילה הוא אבן דרך חשובה ומשמעותית בהתבגרות של הילד.
הוא לומד לשלוט בצרכיו, לפתח מודעות ולהקשיב לאיתותי הגוף ולנהל באופן עצמאי את עשיית הצרכים
דפנה גרייס – מאמנת ומדריכת הורים בוגרת מכון אדלר
תהליך הגמילה הוא אבן דרך חשובה ומשמעותית בהתבגרות של הילד.
הוא לומד לשלוט בצרכיו, לפתח מודעות ולהקשיב לאיתותי הגוף ולנהל באופן עצמאי את עשיית הצרכים שעד עתה היתה ספונטנית. לפיכך הוא נדרש לתשומת לב רבה, ללמידה ובעיקר לתחושת מסוגלות שתאפשר לו לסמוך על עצמו ולהיפרד מהחיתולים בתהליך חיובי.
לתהליך הגמילה נדרשת בשלות שכלית מצד אחד – היכולת של הילד לקשר בין האיתותים הגופניים של צורך בהטלת שתן או צואה, וחשובה לא פחות הבשלות הרגשית – הרצון להתבגר ולהיות עצמאי יותר יחד עם תחושת מסוגלות, אני יכול לבד.
לפני שאתם מתחילים בתהליך הגמילה, כדאי לבדוק האם אפשר לראות את הסימנים הבאים:
-
הילד עוצר את הפעילות שלו או מתרחק כשהוא עושה את צרכיו בחיתול, ואפילו מודיע "פיפי"/"קקי" כשהוא מתחיל לעשות.
-
הילד מפגין רצון להיות עצמאי, ללא קשר לעשיית הצרכים – הוא מבקש לעשות דברים לבד (למשל לנעול נעליים בעצמו).
-
הילד מסוגל לדחות סיפוק ולחכות – למשל כשאתם עסוקים בדבר מה והוא מבקש משהו וצריך להמתין שתסיימו.
עוד לפני הגמילה, חשוב שנראה כדוגמה אישית שעשיית צרכים בשירותים היא חלק מעולמם של הגדולים וזהו התהליך הטבעי. ולכן אני מציעה מס' דרכים להכין אותו לתהליך:
1. להתחיל בכך שנראה לו איך אנחנו יושבים בשירותים, ניתן לו להתקרב לאסלה מבלי להרחיק אותו ולשדר שזה מקום טבעי ובריא.
2. לתת לו להתנסות בישיבה על אסלה או על סיר גם עם חיתול רק לצורך ההתנסות. חשוב שהסיר יהיה תמיד בשירותים, אל תהפכו אותו למשחק שלא קשור לעשיית הצרכים.
3. לא לדבר על להוריד את החיתול לפני שמורידים כדי לא לייצר ציפייה מלחיצה או תחושה שמדובר במשהו גדול ואתה עוד לא מוכן.
4. לחשוף את הילד לצרכים שלו בחיתול עוד לפני שמדברים על גמילה (ממש להראות לו מה יש שם!) כדי שיכיר ויזהה את הצורה, הצבע והריח ולא ייבהל כשיראה אותם בפעם הראשונה בסיר/אסלה.
5. לעודד אותו על גילויי עצמאות שאינם קשורים לגמילה – "אני רואה שאתה מנסה לנעול נעליים לבד. סימן שאתה כבר גדול"!
6. לתת לו לקחת חלק במשימות הבית על מנת לפתח עצמאות ולשדר לו שהוא מסוגל – למזוג לעצמו שתיה לכוס, להסתרק אחרי האמבטיה, לזרוק את החיתול המלוכלך לפח, להניח בגדים בסל הכביסה, לרחוץ ידיים לבד, לצחצח שיניים ועוד.
אם עשינו את כל זה וזיהינו שהוא מוכן – חשוב לקבל את הסכמתו לתהליך. זיכרו שהיות והשליטה בתהליך ומידת הצלחתו בידי הילד – חשוב שהוא ירגיש מוכן ורוצה. שתפו אותו ברצונכם להוריד את החיתול וללמד אותו לעשות את צרכיו בשירותים ושאלו אותו אם הוא רוצה.
אם התשובה תהיה שלילית – חכו עם זה ונסו שוב בהמשך. אמרו לו שאתם סומכים עליו שכשירצה תתחילו. אם אנחנו רוצים ללמד את הילד שלנו לסמוך על עצמו ועל היכולת שלו לשלוט בתהליך, כדאי שגם אנחנו נסמוך עליו ונקשיב למה שהוא אומר.
במידה והתשובה היא חיובית – עודדו אותו על הרצון "אני בטוחה שאם אתה רוצה אז תוכל ותצליח" וספרו לו איך זה ייראה, הסבירו לו שבפעמים הראשונות יכול להיות שהוא יפספס וזה לא נורא, ואם יקפיד לגשת לשירותים בכל פעם שירגיש צורך הוא יצליח בסופו של דבר לעשות שם את צרכיו.
שדרו שאתם סומכים עליו!
יצאתם לדרך ונתקלתם בקשיים?
מוזמנים להיכנס לדף שלי ולהתייעץ. תוכלו גם לקבל במתנה את המדריך לגמילה מחיתולים ובו פרק על התמודדות עם קשיים בתהליך.
בהצלחה!
דפנה גרייס – מאמנת ומדריכת הורים
למה התינוק בוכה? מדוע הוא לא שקט?
כואב לו? גזים? שיניים? רעב? להחליף לו? עייף?
ואולי הייתה דרך לדעת מבלי לנחש? ומבלי שהוא יבכה?
מאת: לריסה גינת -SmallTalk לדבר עם תינוקות
למה התינוק בוכה? מדוע הוא לא שקט?
כואב לו? גזים? שיניים? רעב? להחליף לו? עייף?
ואולי הייתה דרך לדעת מבלי לנחש? ומבלי שהוא יבכה?
בשנתיים הראשונות לחייו של התינוק הטיפול בו מתמקד במתן מענה לצרכיו הבסיסיים, בעוד שברגע שאנחנו, ההורים שלו, מנסים להבין את צרכיו על פי הסימנים שהוא משדר – התינוק חש מובן, מרגיש קירבה נקשר יותר ומבין שהתחושות שלו הן לגיטימיות וראויות למענה. תאוריה זו מכונה תאורית ההיקשרות (attachment) והראשון שהגהה תאוריה זו הינו גו'ן בולבי.
אותם הסימנים שהתינוקות משדרים היא למעשה שפת התינוקות. שפת התינוקות היא למעשה שפת הגוף של התינוק והלוא היא השפה הראשונה שלו. שפת התינוקות מורכבת:
-
מתנועות הגוף של התינוק- תנועות ידיים, רגליים, תזוזת אגן, התקשות של הגוף
-
מהבעות הפנים שלו – בהייה, מבט מצוברח, מבט מתאמץ
-
מהקולות והאינטונציה שאותם הוא מפיק – נשמע לעיתים כמו קשקושים או מלמולים, קיטורים קטנים , קיטורים גדולים יותר, הבעת חוסר שקט או חוסר נינוחות קולית.
-
בהמשך שפה זו גם מורכבת ממילותיו הראשונות.
בשפה זו התינוקות מסמנים ו"מדברים" איתנו את מגוון הצרכים שלהם.
הבסיס של שפה זו הוא בקשרים עצביים בין מערכות שונות בגוף לבין מערכת העצבים המרכזית. לתינוקות יש למעשה שני סוגי סימנים: סימנים מקדימים וסימנים מידיים. סימנים מקדימים מופיעים בתחילתו של הצורך. למשל כשהתינוק מתחיל להתעייף, כשהתינוק מתחיל להרגיש את תחושת הרעב, כשהשלפוחית של התינוק רק מתחילה להתמלא וכן הלאה. סימנים מידיים מופיעים כשהצורך המדובר הינו צורך אקוטי שאינו סובל דיחוי מבחינה הישרדותית. לרב הסימנים המידיים הינם סימנים קוליים יותר מסימנים מקדימים, הם מופיעים תחילה כקיטורים ומהר מאוד מתפתחים לבכי. ישנם גם כמה סוגי בכי בהקשר של צרכים שונים. משמעות הבכי מבחינת התינוק הוא גיוס כל כלי התקשורת שיש ברשותו לקבלת מענה על הצורך שאינו סובל יותר אף דיחוי.
שפת הגוף של התינוק הינה ייחודית לכל תינוק, אך עשויים להיות סימנים כלליים מאפיינים. חשוב להתייחס אליהם בגדר המלצה בלבד שכן ייתכן כי לתינוק שלכם סימנים אחרים לגמרי.
דוגמאות לסימנים לרעב:
סימנים מקדימים : תנועות מציצה (או יניקה) בזמן התעוררות משינה, הכנסת אגרופים לפה, ניסיון למצוא את הפטמה- הטיית הראש קדימה ואחורה, ניסיון מציצה של היד שלנו, הצוואר.
סימנים מידיים: קיטוריים עוצמתיים, התחלת בכי כשהצליל שנשמע מהתינוק הינו מעין צליל "ני" שמדמה תנועת יניקה עם הפעלה של מיתרי הקול.
דוגמאות לסימנים לעייפות:
סימנים מקדימים: בהייה בחלל, האטת פעילות, צורך להתפנות בתדירות גבוהה
סימנים מידיים: האדמה של העיניים, שפשוף עיניים, קיטורים וצורך בקרבה, בכי.
דוגמאות לסימנים להתרוקנות (פיפי-קקי):
סימנים מקדימים: חוסר נינוחות באזור האגן, תנועות חתירה עם הידיים, בעיטות נמרצות ברגליים, קולות קיטור וחוסר שקט
סימנים מידיים: בהייה בחלל, הפסקת פעילות, הדממה, צליל מאמץ
דוגמא לסימנים להתרוקנות ויישום מעגל תקשורת שלם עם אביגיל בת הארבעה חודשים:
היתרון הברור בלימוד שפה זו היא הבנה של מגוון הצרכים של תינוקכם ומתן מענה מתאים, אולם להבנת השפה ולבניית התקשורת עם התינוק באמצעות השפה סביב צרכיו ישנה השפעה מכריעה על ההתפתחות הפסיכולוגית והפיזיולוגית של תינוקכם. בניית התקשורת עם תינוקכם סביב מגוון צרכיו, יוצרת בו את תחושת הבטחון בגופו ובקשר שלו אליכם ואל הסובבים אותו בהמשך חייו. הקשר שלכם אל תינוקכם משפיע על תפיסת עולמו של תינוקכם, על בניית האישיות שלו, על מערכות היחסים שלו בחייו הבוגרים ועל בניית התודעה הגופנית שלו, לה יש השפעה מכריעה על ההתפתחות הפיזיולוגית של תינוקכם. הכל נמצא למעשה בבסיס התקשורת שאתם בונים ביחד.
כל מה שזה דורש מכם, זה הקשבה והתבוננות בתינוקכם.
לדבר עם תינוקכם. ככה פשוט.
מזמינה אתכם לנסות,
שלכם,
לריסה גינת וצוות SmallTalk – לדבר עם תינוקות
הכי כיף בימים חמים זה לתת לקטנטנים לשחק בבריכה מתנפחת. אני והקטנה שלי אוהבות להזמין עוד ילד מהגן, להתפלש במים ולשחק ביחד כמה משחקים
מאת: חן גילאון מפורטל "תינוק ישראלי"
הכי כיף בימים חמים זה לתת לקטנטנים לשחק בבריכה מתנפחת. אני והקטנה שלי אוהבות להזמין עוד ילד מהגן, להתפלש במים ולשחק ביחד כמה משחקים. ככה אנחנו מעבירים המון זמן של כיף בבריכה, נותנים להם קצת פירות תוך כדי וברגע שמסיימים- מגבת, מוציאים אוויר והבייתה.
אז שיהיה גם לכם רעיונות מה לעשות כשחם ורק מתחשק לשהות במים כמו לוויתנים. משחקי מים שירעננו לכם את הקיץ!
-
משחק בבלוני מים- זוכרים את בלוני המים שהינו משחקים בהם בחג השבועות? הצבעוניים הקטנים? מלאו כמה בקצת מים, בשביל שקצת יצופו ותנו לילדים לשחק איתם. ממש כמו בריכת כדורים, רק הרבה יותר כיף ורטוב.
-
באר מטבעות- את הסיפורים על בארות או מזרקות שזוקרים אליהן מטבע ומה שמבקשים מתקיים אתם בטח מכירים והמשחק הזה מאוד דומה. זורקים (בעדינות) מטבע אל קרקעית הבריכה הקטנה והילדים צריכים לתפוס ולהחזיר. המשחק נהיה קשה ככל שההתלהבות גוברת, כי מרוב השפרצות לא רואים את המטבע. אם הילדים קטנים ויש חשש שיבלעו את המטבעות, אפשר לזרוק להם גם משחקי פלסטיק פשוטים (שלא שוקעים) שיש לכם בבית ושיתאמנו בלתפוס ולהביא אותם אליכם חזרה.
-
אן דן דינו- המשחק האהוב והמוכר בגרסת האקסטרים, לילדים קטנים. הידיים מתחת למים וכל פעם שנותנים כיף אחד לשני השפריץ נהיה יותר ויותר גדול. הילדים מתגלגלים מצחוק!
-
סירות נייר- עוד לא לימדתם את הילדים לקפל סירות מנייר? אל תגלו, אבל עד לפני כמה חודשים לא היה לי מושג איך מכינים סירות. מזל שיש אינטרנט... את הילדים הגדולים נלמד איך להכין ונקפל ביחד ולילדים הקטנים ניתן סירות מוכנות שנקפל בשבילם. הכי חיל הים.
-
כדור חלקלק- משחק שיצחיק גם את הילדים וגם את ההורים. מורחים כמות יפה של קרם שיזוף על כפות הידיים של הילדים (שיישאר עליהן קרם לבן שלא נספג) ונותנים להם לנסות לשחק עם כדור גומי פשוט. הם ינסו לתפוס ולמסור עם הידיים החלקלקות, ולהעביר את הכדור אל מתחת לבטן כך שיהיה אפשר כאילו לשכב עליו (לילדים הגדולים יותר) ויהיה שמח! אל תשכחו לנגב היטב את הקרם מהידיים לפני שיוצאים מהבריכה.
לחזור לעבודה או להאריך את חופשת הלידה? ואם לחזור, האם להכניס למסגרת? מתי להכניס למסגרת? אולי עדיף מטפלת? טו שבכלל סבתא פנויה? המון סימני שאלה.
דקלה שלום, יועצת התפתחותית
בערך מזמן הלידה אנחנו מתחילות בהתלבטויות: לחזור לעבודה או להאריך את חופשת הלידה? ואם לחזור, האם להכניס למסגרת? מתי להכניס למסגרת? אולי עדיף מטפלת? טו שבכלל סבתא פנויה? המון סימני שאלה.
את היתרונות בטיפול אחד על אחד כולנו יודעות: תקשורת סדירה ותחושת בטחון מול אדם אחד (בין אם זה הורה או מטפל אוחר) שזמין אך ורק לצרכי הגוזל, גמישות מוחלטת והתאמה של שעות הפעילות והשינה ועוד ועוד. אולם, לפתרון הזה יש גם חסרונות. מגיל 7-9 ח' הגוזל כבר זקוק לחברה של תינוקות אחרים. נכון, הם לא משחקים יחד אבל כן מחקים זה את זה, מתנסים באינטראקציות ראשוניות ומאד מעניינים אחד את השני.
אז איך אפשר לסייע לגוזל שלך להתפתח ולהתכונן למסגרת, גם אם הוא נשאר בבית עד גיל מאוחר? הנה כמה דברים שכדאי לדעת:
תנועה
נכון, הוא כבד. והוא בד"כ גם מניע את עצמו בצורה כזו או אחרת. אבל מתפקידנו לאתגר אותו בצורות חדשות של תנועה שהוא עוד לא רכש לעצמו או שהוא מעדיף להימנע מהן. למשל? נפילות. טיפוס. נדנדה בלי להחזיק עם הידיים. בג'ימבורי, בגינה או על ערימה בבית של כל מה שמצאתם במחסן
תחושות ומרקמים
בגן לא מפחדים להתלכלך ולפעמים יש אפילו, רחמנא ליצלן, חול. בבית לא בא לנו לשטוף כל יום והמחשבה על טביעות ידיים צבעוניות על הקיר או שולחן הסלון גורמת לנו לחלחלה. אז מה כן? ללכת לים. לקחת אותם לאיזור בגינה שיש בו שיחים או דשא קצת דוקר. לתת להם להתנסות בחומרים מלכלכים באמבטיה, בחצר או במרפסת.
אכילה משותפת
גם באכילה, כמו בכל דבר שנעשה בגילאים הללו, יש אלמנט של חיקוי. נכון, יותר נוח לתת לגוזל לאכול לפני שאני אוכלת ואז להתייחד עם עצמי בארוחת הצהריים כשהוא ישן, אבל איפה הכיף בלאכול לבד? אז תאכלו ביחד. לפחות ארוחה אחת ביום. ותנו לגוזל לאכול לבד לפחות חלק מהזמן, אפילו אם זה מלכלך נורא והחתול מקבל את הרוב.
לוח זמנים
גמישות היא חשובה אבל גם שגרה. זמני שינה קבועים פחות או יותר, טיול קבוע בחוץ, שירים קבועים בנקודות מפתח של היום - כל אלה ישרו בטחון ויעזרו גם לכן לתכנן את הזמן טוב יותר.
לא רק מטפל אחד
נכון, בטחון במטפל העיקרי זה חשוב. אבל גם חשוב שהגוזל ילמד להירגע ולהרגיש בטוח עם מבוגרים אחרים, לשהות במחיצתם בלי המטפל העיקרי בסביבה, לשחק ולהנות. ככל שהגוזל יחווה יותר מבוגרים ממקום בטוח ובמצבים מהנים כך גם חרדת הזרים שלו תפחת והפרידה מהמטפל העיקרי תהיה פשוטה יותר.
מפגש קבוע עם בני אותו גיל
מצאי קבוצת אמהות שנשארו בבית או קבוצת מטפלות שנפגשות בגינה מידי יום. עודדו את הקטנטנים לשחק ביחד במקום משותף, בקבוצה קבועה ובזמנים קבועים. הילדים יכירו זה את זה ואת המטפלות האחרות, ישמחו ויצפו לפעילות הזו ולמפגש המחודש. ככל שיגדלו נוכל לראות את התקשורת ביניהם הולכת ומתפתחת.
מה דעתכן? אתן חושבות שתצליחו ליישם?
אז יש לי עוד הצעה עבורכן: כל היתרונות הללו במקום אחד וקבוע J
בחיוכים מתקיימת אחת לשבוע מסגרת "גן ביחד" שמיועדת בדיוק עבור הקטנטנים הללו. זהו מקום בו הם יכולים לבלות בקבוצה קבועה של ילדים בני גילם והאמהות/המטפלים שלהם, לחוות לו"ז "כמו של גן" ומסגרת מהנה, עם חוג מוזיקה, זמן יצירה ולכלוך, משחק חופשי בחצר וכמובן ארוחת בוקר משותפת.
אני מזמינה אתכן ליצור איתי קשר כבר היום ולהבטיח את מקומכן איתנו J
וכמובן שאני כאן לשאלות.
דקלה שלום
"לא רוצה!"
"אני לבד!"
"לא בא לי!"
מוכר לכם?
מאת: שרון שני, מטפלת בפרחי באך ומנחת קבוצות הורים
"לא רוצה!"
"אני לבד!"
"לא בא לי!"
מוכר לכם? אם כן, אולי יש לכם ילד בסביבות גיל שנתיים בבית. זה הגיל בו נראה לרגע שהתינוק המקסים והחייכני שגידלתם נעלם, ובמקומו הופיע פעוט שמתווכח על כל דבר, מתעקש לעשות רק מה שהוא רוצה, ומתיש את כולם.
פתאום הוא לא רוצה לצחצח שיניים לבד, להתקלח, להתלבש, ללכת לגן, להתחלק בצעצועים עם ילדים אחרים... לפעמים נראה שהוא מתנגד באופן כמעט אוטומטי לכל בקשה או הוראה!
אז למה זה קורה?
למרות ההרגשה שהתנהגות הילד הולכת ומדרדרת, שמ"ילד טוב" הוא הופך ל"ילד לא כל כך טוב", ושאנחנו מאבדים שליטה עליו, זה איננו המצב.
הילד (או הילדה) המתוק שלנו פשוט מתחיל לגלות את עצמאותו. פתאום הוא יכול להגיע לבד למקומות אליהם לא הגיע קודם, ולבצע לבד משימות שונות שעד כה היה צריך את עזרת ההורים כדי לבצע. הוא יכול לדבר, ולבקש דברים. הוא מגלה שיש לו רצון משלו ואג'נדה משלו, והוא נחוש לממש אותה! הוא רוצה לצעוק לעולם: "אני עצמאי!"
הילד, וזה חשוב לזכור, אינו פועל "נגדינו", אלא "בעד עצמו". אבל אנחנו, מתוסכלים מכך שאין לנו כבר שליטה עליו כמו פעם, מרגישים שהוא "עושה לנו דווקא", וכועסים עליו.
זכרו שהמניע של הילד הוא השגת העצמאות שלו, לא המלחמה בנו. הילדים שלנו רוצים את אהבתנו ונבהלים כשאנו כועסים עליהם.
מה ניתן לעשות כדי לעבור את מרד גיל שנתיים בשלום?
1. קודם כל, לזכור שהמרדנות והפגנת העצמאות היא בריאה ונורמלית. הציפייה לילד צייתן בגילאים אלה אינה מציאותית.
2. רצוי לבחון טוב את הגבולות שאנו מציבים, ולבחור על מה חשוב לנו לשמור ועל מה כדאי לוותר. למשל, ע"י כך שנאפשר לילד לבחור (מתוך מבחר מוגבל שאנחנו נציע, כמובן) מה לאכול, מה ללבוש, במה לשחק, במה לצפות בטלויזיה – נוכל להקטין את כמות ההתנגדויות והמריבות.
3. לא "להחזיר" לילד ולא להכנס למאבק כוחות איתו. כשהילד מסרב לעשות מה שמבקשים ממנו, התגובה הטבעית שלנו היא לרצות להיות לא נחמד אליו, או לענות לו באותו מטבע – "אה, כן? אז אני לא אקרא לך סיפור לפני השינה". התנהגות זו מלמדת את הילד שהחיים הם מאבק כוחות, ודוחפת אותו למצוא אסטרטגיות חדשות כדי לנצח את ההורה.
4. מה כן? לנסות להתעלם מהתנהגויות שליליות ולחזק חיוביות. לעודד את הילד על כל שיתוף פעולה, גם אם קטן. אם למשל הילד דרש משהו וסירבתם לתת לו, הוא בכה וצעק ואז נרגע, שבחו אותו על כך שהתגבר.
5. לנסות למצוא פתרונות יצירתיים. כיון שהילד נוטה להתנגד להוראות ישירות, אפשר למשל להציע: "אוי, הבובה נראית לי מאוד עייפה, אולי נשכיב אותה לישון על המדף, ונשכיב את שאר הצעצועים לישון בארון?" (במקום: "אתה צריך לסדר את החדר עכשיו"), או "מי יכול לקפוץ לאמבטיה כמו צפרדע?" )במקום "גש מייד לאמבטיה"(.
איך ניתן להעזר בפרחי באך כדי לעבור את מרד גיל שנתיים בשלום?
להורים: פרחי באך יכולים להחזיר לכם את הסבלנות ואורך הרוח להתמודד עם הילד הסוער. הם עוזרים להגיב בצורה הגיונית, במקום להתפרץ ולהתעצבן. כשאתם תבואו ממקום רגוע ומאוזן – הסיטואציות ייפתרו בקלות ובמהירות.
לילדים: פרחי באך עוזרים לילדים לעבור את כל התקופה הזו בצורה רגועה יותר. פרחי באך מרגיעים התקפי זעם, מרככים עקשנות, ועוזרים גם במקרים של פחדים, בעיות שינה, קושי במעברים, בעיות גמילה ועוד.
הכותבת:
שרון שני, מטפלת בפרחי באך ומנחת קבוצות הורים. מנהלת פורום פרחי באך ב-YNET.sharon@sharonsplace.co.il
◄
1/3
►