מאת דקלה שלום, מדריכת ליווי התפתחותי בשיטת "צעד ראשון".
 מנהלת "חיוכים - הבית לחוגי תינוקות"

למה פוף?

פוף, זוכרים? הכרית העצומה מהסבנטיז, שמאד נוח לשבת עליה אבל נורא קשה לקום ממנה? 
אז אמנם הפוף נתפס כרהיט "שאנטי" צבעוני ותופס מקום, אבל זה גם אביזר לתינוקות בעל יתרונות התפתחותיים רבים.

בפוף התינוק שוכב במנח שנקרא עירסול. הגב שלו עגול, כפות הרגליים בגובה הראש והבטן ובית החזה שוקעים. כל שרירי הגוף יכולים "לשחרר" ולהרפות – זו למידה חשובה מאד, בעולם שלנו בו כל היום אנחנו (מגיל אפס בד"כ) עסוקים בעשייה – חשוב גם המקום של המנוחה – ולא שינה אלא סתם רגיעה, בהייה, ציפה. מתוך המקום של המנוחה תגיע גם העשייה האיכותית ביותר (פילוסופיה שאפשר ליישם גם על עצמנו לפעמים :) ).

השקיעה והשחרור של שרירי הבטן יכולים גם להקל על כל הקשיים הראשוניים של מערכת העיכול – גזים, פליטות וכו' – כשהבטן רגועה ורפוייה האוכל "נכנס" יותר בקלות.
בנוסף – הפוף עוטף את הגוזל מכל הכיוונים, מחבק אותו – נותן לו תחושה של הגבולות של גופו, של הגנה ובטחון – כמעט כמו ברחם :)

יתרון נוסף של הפוף הוא הניידות. מאד פשוט לתפוס פינה אחת ולקחת אותו ממקום למקום – גם עם התינוק בפנים.

פוף מול טרמפולינה
לכל אמא יש את הרגע בו היא צריכה להתלבש/ לאכול/ לענות לקריאת הטבע/ סתם זמן לעצמה – אבל לקטנטן בדיוק לא מתחשק לשכב באוניברסיטה. ברוב הבתים הפתרון יהיה – טרמפולינה. וזו גם שאלה ששואלים אותי המון – מה ההבדל בין טרמפולינה ופוף? 
ממבט ראשון זה באמת נראה שמדובר באותה תנוחת חצי-ישיבה. אבל המפתח הוא בגובה הרגליים, בעיטוף ובשחרור של השרירים הזוקפים בגב. בעוד בטרמפולינה נוצאת זווית בין הרגליים לגב שיוצרת לחץ ומאמץ באיזור של שרירי הבטן והגב – בפוף, שוב, הרגליים בגובה הראש כמעט, הוא מתאים את עצמו לגוף התינוק ומאפשר את ההיפך בדיוק – תחשבו על ההבדל שבין כסא חוף בחצי ישיבה לבין ערסל...

כל זה טוב ויפה, אתם אומרים – אבל מדובר על שלושת החודשים הראשונים בחיים שלמים, ואז אנחנו תקועים עם כרית עצומה באמצע הסלון בלי שום שימוש...
אז זהו, שגם בהמשך יש לפוף תפקיד – ביצירת סביבה מאתגרת ובהפעלה של הקטנטן שכבר מתחיל לנוע – להתהפך, לזחול וללכת. וחוץ מזה, הוא באמת מאד נוח והישיבה בו מאד מרגיעה – בסוף תגלו שאת רוב הזמן בפוף אתם עושים ולא התינוק... J

כמה תהליכים לדוגמא (את רובם אפשר לנסות גם עם "סתם" כרית גדולה או שמיכת פוך מקופלת):

1. הילד (אין הגבלה לגיל – רק למשקל שתוכלו לסחוב) שקוע בפוף, אבא ואמא תופסים שתי פינות כל אחד – מנדנדים מצד לצד, מקפיצים בעדינות למעלה ולמטה – את העוצמה והשירים תבחרו לפי התגובות של המנודנד... מצויין להרגעה, למניעת גזים, וסתם כזמן איכות משפחתי.

2. הילד שקוע בפוף – ואנחנו מועכים בעדינות את הצדדים אליו ומגלגלים מצד לצד – עד שממש הילד שוכב על הצד כשחצי פוף נמצא מעליו (בזהירות, שלא יפול!). מסייע לשקיעה נוספת של בית החזה, לסרבני שכיבה על הצד, להבאת הידיים לקו האמצע והארכה של השכמות.

3. תנועה – הילד שקוע בפוף ואנחנו נעים איתו בחדר (שוב, התאמת המהירות לפי תגובות הילד) – מהר, לאט, בסיבובים, אפשר להוסיף "התנגשויות" קלות ברהיטים וקירות – זו תנועה מסוג אחר, לא על הידיים שלנו – והיא מאד מרגיעה וגם מלמדת את הקטנטן שאפשר לנוע בלי ה"תווך" של ההורה וזה בסדר ולא מבהיל.

4. למתהפכים – לגלגל אל הצד ובזהירות לתת להם לדחוף ולהתגלגל החוצה (כשהיד שלנו מונעת נפילה על הרצפה). אפשר להראות להם צעצוע על מנת לעודד אותם לנוע החוצה – זו הפעלה של כל השרירים ולמידה מצויינת – אני דוחף ופועל וקורה משהו כתוצאה מכך. 

5. לזוחלים והולכים – זחילה, טיפוס והליכה על פוף הם תרגול ואתגר משמעותי בעת רכישת התנועות הללו. על ידי יצירת סביבה מאתגרת הם לומדים הרבה על גופם, על יכולות התנועה שלהם, על שיווי משקל ואיזון ועוד.

אז תערסלו, תזוזו, תאתגרו והכי חשוב – תחייכו :)

  דקלה שלום "חיוכים"

מאת: חן גילאון מפורטל "תינוק ישראלי"

הכי כיף בימים חמים זה לתת לקטנטנים לשחק בבריכה מתנפחת. אני והקטנה שלי אוהבות להזמין עוד ילד מהגן, להתפלש במים ולשחק ביחד כמה משחקים. ככה אנחנו מעבירים המון זמן של כיף בבריכה, נותנים להם קצת פירות תוך כדי וברגע שמסיימים- מגבת, מוציאים אוויר והבייתה.  

אז שיהיה גם לכם רעיונות מה לעשות כשחם ורק מתחשק לשהות במים כמו לוויתנים. משחקי מים שירעננו לכם את הקיץ!

• משחק בבלוני מים- זוכרים את בלוני המים שהינו משחקים בהם בחג השבועות? הצבעוניים הקטנים? מלאו כמה בקצת מים, בשביל שקצת יצופו ותנו לילדים לשחק איתם. ממש כמו בריכת כדורים, רק הרבה יותר כיף ורטוב.

• באר מטבעות- את הסיפורים על בארות או מזרקות שזוקרים אליהן מטבע ומה שמבקשים מתקיים אתם בטח מכירים והמשחק הזה מאוד דומה. זורקים (בעדינות) מטבע אל קרקעית הבריכה הקטנה והילדים צריכים לתפוס ולהחזיר. המשחק נהיה קשה ככל שההתלהבות גוברת, כי מרוב השפרצות לא רואים את המטבע. אם הילדים קטנים ויש חשש שיבלעו את המטבעות, אפשר לזרוק להם גם משחקי פלסטיק פשוטים (שלא שוקעים) שיש לכם בבית ושיתאמנו בלתפוס ולהביא אותם אליכם חזרה.

• אן דן דינו- המשחק האהוב והמוכר בגרסת האקסטרים, לילדים קטנים. הידיים מתחת למים וכל פעם שנותנים כיף אחד לשני השפריץ נהיה יותר ויותר גדול. הילדים מתגלגלים מצחוק!

• סירות נייר- עוד לא לימדתם את הילדים לקפל סירות מנייר? אל תגלו, אבל עד לפני כמה חודשים לא היה לי מושג איך מכינים סירות. מזל שיש אינטרנט... את הילדים הגדולים נלמד איך להכין ונקפל ביחד ולילדים הקטנים ניתן סירות מוכנות שנקפל בשבילם. הכי חיל הים.

• כדור חלקלק- משחק שיצחיק גם את הילדים וגם את ההורים. מורחים כמות יפה של קרם שיזוף על כפות הידיים של הילדים (שיישאר עליהן קרם לבן שלא נספג) ונותנים להם לנסות לשחק עם כדור גומי פשוט. הם ינסו לתפוס ולמסור עם הידיים החלקלקות, ולהעביר את הכדור אל מתחת לבטן כך שיהיה אפשר כאילו לשכב עליו (לילדים הגדולים יותר) ויהיה שמח! אל תשכחו לנגב היטב את הקרם מהידיים לפני שיוצאים מהבריכה.

מאת אסתי ויסמן, NLP Master Practitioner, NLP Trainer

ליהלי בן ה-5 יש אריה מתחת למטה...
ליאיר בן ה-7.5 יש בחדר מפלצות דביקות עם קרניים,
גילי בת ה-3 תמיד רואה על הקיר חרקים ועכבישים...
ואיך נראית המפלצת של הילד שלכם ? 

לכל אחד יש את המפלצת שלו. היא יכולה לשנות צורה, גודל, צבע, אבל היא תמיד תופיע בשלב כלשהו.

בדרך כלל לא ידוע לנו מה מקור הפחד, וזה לא ממש חשוב. זה יכול להתחיל מסיפור תמים כמו במבי (שם נטרפת אימו ע"י חיה אחרת) או מסרט על חייזרים, או אולי כשהאחות קפצה על השולחן בצרחות של "ג'וק ! ג'וק !...".  אך ברור שהפחד מתחיל בשלב מסוים בו הילד מבין יותר. כשהוא מבין שמשהו מסכן אותו, אז הוא מתחיל להרגיש את התחושה שגורמת לו לבקש שלא תעזבי אותו בלילה,  או לישון עם אור בחדר,  או שהוא מגיע בריצה באמצע הלילה עם דופק מהיר כמו אחרי ריצת מרתון.

קיימות שיטות רבות להתגבר על הפחד  אצל ילדים, ובכל זאת מצאתי מכנה משותף אחד לכולן והוא מתבסס על אמרה ישנה:If you can't beat them – join them. (או בעברית: אם אתה לא יכול לנצח אותם - הצטרף אליהם). מוכר לכם ?

 זה עובד בכל מצב בחיים, וגם פה. אסביר למה הכוונה:

המפלצות הם כל המתנגדים, המאיימים, המתחרים, המפחידים, המקשים ו"האנשים הרעים" שאנו פוגשים בדרך. הם קיימים בכל מקום בצבעים, גדלים, צורות וסגנונות שונים. כשרוצים לנצח אותם,

הדרך המנחה היא  "להתגבר עליהם בטוב": ברוגע ונועם. לא באלימות מילולית, וגם לא בכל צורה אחרת של כוח. איך עושים זאת ?

 לתהליך שני שלבים: הצטרפות והובלה.
-  נותנים לפחדים ולמפלצות את הכבוד הראוי להם, מכירים בקיומם. מצטרפים לחוויה של הילד.
שומעים אותו, מבינים אותו, נותנים לו להרגיש שאנו אתו בבעיה.

בשלב ההובלה – ניתן לילד לבחור איך הוא חושב שניתן  להתגבר על הבעיה. לבקש שיציע מספר דרכים ויבחר אחת לביצוע.

 כך, בדרך של שיתוף פעולה ימצא הפתרון. לדעתי תופתעו מהרעיונות היצירתיים שתשמעו.

 חשוב לציין  שתוך כדי התהליך יש לוודא מה הילד "מרוויח" מנוכחות המפלצת ואם הוא מוכן לוותר על הרווח הזה, כדי שהמפלצת תפסיק לבקר אותו.

 ומה היא הדרך שלכם לשיתוף פעולה ?

אסתי ויסמן  052-7468588   esti.wn@gmail.com

איזו התרגשות... הכל כבר מוכן לרגע הישמע הגונג ופתיחת השערים. 
אז לפני שהם צועדים בשביל אל הגן ואל בית הספר, הנה כמה נקודות שיעזרו לכם ולהם,  עם החזרה לשגרה:

1 . ארוחת הבוקר – בבית, לפני היציאה לבית הספר ולגן, תמיד קצת לחוץ, לכן הקפידו להשאיר זמן או לצייד את הזאטוטים במשהו קטן לדרך שיחזיק אותם עד שעת ארוחת העשר. 
האופציה המהירה – דגני בוקר: בהעדפה ברורה לאלה העשירים בסיבים תזונתיים, דלים בסוכר ובשומן, ללא צבעי מאכל.

המלצות: ברנפלקס, פצפוצי אורז, קורנפלקס פשוט.

להמעיט ולהימנע: שוקו על הבוקר.

2. ארוחת עשר –  כך תכינו קופסת אוכל מנצחת:

דגנים מלאים (לחם, פיתה, קרקרים),

חלבון (גבינה, טונה, חביתה או ביצה קשה, להמעיט בפסטרמה ובשרים מעובדים),

ירק (עדיף ירקות קשים שלא נוזלים בתוך הקופסא כמו מלפפון, גזר, פלפל) ,

פרי (תפוח, אפרסק, שזיף)

 ושתיה (מים).

להימנע: ממרחים מתוקים, לחם לבן, שתיה מתוקה.

טיפ:  למי שקשה עוד להתרגל ללחם כהה - ישנם לחמים ולחמניות מקמח מעורב, או כריך מפרוסה אחת לבנה ופרוסה אחת דגנים מלאים

3. משפחות רבות נפגשות סביב שולחן האוכל רק בערב, וגם, לא כל ערב. מצאו זמן במהלך השבוע לאכול יחד. ארוחה משפחתית היא הזדמנות מצויינת לשוחח אחד עם השני ברוגע ולהדגים אכילה בריאה, מאוזנת ונינוחה לילדיכם. כבו את הטלויזיה ואת המכשירים הסלולריים ו...דברו אחד עם השני!

4. שתו מים והמעיטו במשקאות ממותקים בבית. קחו בחשבון שהילדים מקבלים מיץ בכל מיני הזדמנויות – ימי הולדת, קבלת שבת, אירועים – גם אם אי אפשר להעלימם לגמרי, בבית אפשר להקפיד.

להימנע לחלוטין: משקאות דיאט

5. ולעניין החטיפים – גם כאן, בהתחשב בלוח האירועים השבועי, כדאי לזכור שהילדים זוכים למנה הגונה של ממתקים לאורך השבוע והחודש. הגדירו ארוחה אחת (למשל, ארוחת ארבע) והשתדלו לבחור הביתה חטיפים נטולי צבעי מאכל, עם כמה שפחות סוכר ונתרן, חלקו להם במנות אישיות קטנות והוסיפו תמיד פרי וירק ליד.

תמיד טוב לזכור -

·        ילדים לומדים בעיקר דרך דוגמא אישית

·        חוק אחד לכולם - אם קיבלתם החלטה, החילו אותה על כל בני הבית באהבה

·        עודדו פעילות גופנית  דרך פעילויות בצוותא – משחקי כדור, שחייה בבריכה, מסעות  אופניים ובימבה, אתגרים בגן השעשועים... היו יצירתיים, זה משתלם!

חשוב לכם לאכול בריא בבית? מתלבטים כיצד לעשות זאת?

מאחלת לכולנו  שנת לימודים בריאה ופורייה!

גליה לנגלי-ג'וטר, יועצת לתזונה בריאה ומטפלת בהתנהגויות אכילה

עוד על הקליניקה, סדנאות והרצאות שלי:  "תיאבון בריא – אפשר לאכול אחרת" 
מוזמנות לפגוש אותי גם בדף הפייסבוק

מאת: אורית הלפגוט- "עוצמת הריפוי"-
ליווי ותמיכה מהיריון ועד לידה

מזל טוב הגעת לשבוע 40 אבל אין שום סימן ללידה מתקרבת, חשוב שתדעי שרק 7% מן הנשים יולדות בתאריך המשוער שלהן.

שבועות ההיריון אכן מחושבות על פי מועד הווסת האחרונה אך לא תמיד מועד הביוץ המדויק ידוע ולכן תאריך הלידה המשוער הוא כשמו כן הוא משוער ותתכן סטייה של שבוע פלוס מינוס בשבועות ההיריון.

אם עברת את שבוע 40 וכל יומיים לערך את במעקב של מוניטור בבית החולים או בקופת החולים והכול תקין חשוב שתדעי  שאין  סיבה עדיין להתחיל בהשראת לידה שכן מאותה סיבה של תאריך משוער הלידה יכולה להתחיל שבוע לאחר מכן סביב 41 ולכן ההמלצה היא להמתין עוד כשבוע לערך לפני שמתערבים בזירוז או השראת לידה.

רוב הלידות בממוצע  אכן מתרחשות סביב שבועות 41+4 ומומלץ לבדוק מול בית החולים שבו את מעוניינת ללדת מהו פרוטוקול הזירוזים הנהוג בו. ישנם בתי חולים שיחליטו לזרז לידה אם הגעת לשבוע 41+1 ויהיו כאלו סביב שבועות 41+5 ויש גם כמה בודדים שיסכימו למשוך אפילו עד 42 . לעיתים ישנה הנחיה להתחיל בלידה מסיבות רפואיות גם מתחת לשבוע 40.

קביעת מועד להתחלת לידה תלויה במספר גורמים:

1)      פרוטוקול בית חולים
2)      במידה ובדיקות המוניטור אינן תקינות, ישנן האטות או האצות בדופק העובר
3)      בהיריון מרובה עוברים השיקולים משתנים בהתאם למצג של כל עובר , מהלך היריון והסטוריה רפואית
4)      התפתחות של רעלת (חלבון בשתן, לחצי דם, סכרת)
5)      רצונה של האם 
6)      הסטוריה מילדותית קודמת כגון הפירדות שיליה, ניתוחים קיסריים וכו'
7)      מהלך היריון נוכחי
8)      IUGR – האטה בגדילת עובר
9)      ריבוי או מיעוט מים
10)  מצוקה עוברית

כשמדברים על זירוז לידה הכוונה להשראת לידה או זירוז לידה?

השראת לידה היא התחלת תהליך לידה כשאין דינמיקה צווארית דהיינו טרם התפתחו תנאי לידה- אין מחיקה ואין צירים. האמצעים שבהם משתמשים בהשראת לידה זהים ברוב בתי החולים והם: בלון או טבליות פרוסטגנלדינים. (הצוות הרפואי מחליט באיזה אמצעי להתחיל את הלידה)

זירוז לידה היא קידום לידה שהחלה או שנעצרה. כלומר ישנה דינמיקה צווארית- פתיחה (קטנה או גדולה), מחיקה והתקצרות צוואר הרחם ויש צורך להניע את תהליך הלידה, לעזור לתהליך להמשיך להתקדם. האמצעים שבהם משתמשים לזירוז הלידה זהים אף הם ברוב בתי החולים: סטיריפינג, טבליות פרוסטגלנדינים, פקיעת קרומים, אוקסיטוצין סינטטי (פיטוצין).

ישנה אפשרות להתחיל בלידה (במידה והגוף בשל לכך) או לזרז לידה גם באמצעים טבעיים ומומלץ לנסות זאת במידה וישנה הנחיה רפואית או כי עברת את שבוע 41 או רגע לפני שמתחילים באמצעים רפואיים:

1)  טיפולים ברפואה משלימה כגון רפלקסולוגיה  ,דיקור או נקודות שיאצו 
2)  הליכות על חול ים במטרה ללחוץ על נקודות בכף הרגל שיכולות להתחיל בלידה
3)  לישת בצק בכף היד- במטרה להפעיל אזורי רפלקסים בדומה לכף הרגל אך גם להניע אנרגיה 
4)  שתיית שמן קיק על מנת ליצור גירוי של המעיים ניתן אגב גם לעשות זאת ע"י חוקן . יש לקחת בחשבון ששתיית השמן יכולה לסייע בהתחלת לידה אך גם  לגרום לשלשולים ולהתייבשויות ובכך להגיע ללידה מותשת וחסרת אנרגיה.  
5)  עיסוי הפטמות ועל  ידי כך הפרשת אוקסיטוצין (הורמון האחראי על כיווץ הרחם ובכך יוצר צירים)
6)  קיום יחסי מין – בזרע הגבר ישנו חומר הנקרא פרוסטגלנדין שמטרתו לרכך את צוואר הרחם
7)  כמוסות שמן נר הלילה משבוע 38 על מנת לעזור להבשלת צוואר הרחם . ניתן להביא ללידה ולבקש מהמיילדת שתחדיר את השמן תוך כדי בדיקת וואגינאלית. כאן חשוב רק לדעת כי השמן אינו מומלץ למי שיש הסטוריה רפואית של בעיות בבלוטת התריס, לאחר קיסרי , בהריונות מרובי עוברים, דלקות בשתן או פטריות וואגינליות.  בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם גורם מקצועי לפני נטילת הכמוסות.
8)  הרפייה, דמיון מודרך, יוגה 
9)  פעילות גופנית מתונה כמו עלייה במדרגות והליכה
10)שתיית מיצוי של צמח הנקרא כוהוש שחור – יש להתייעץ עם הומאופת מוסמך בנושא זה
11)שתיית מיצוי עלי פטל משבוע 34 ועד אחרי הלידה

 והכי חשוב שתהיה לידה טובה, בריאה וחוויה נפלאה לך לבן זוגך ולתינוקך

אורית הלפגוט- "עוצמת הריפוי"- ליווי ותמיכה מהיריון ועד לידה
לאתר של אורית

דולה בכירה, רפלקסולוגית ומטפלת מוסמכת ברפואה משלימה בהתמחות היריון ולידה, זירוז לידה והשראת לידה, מדריכה להכנה ללידה, עיסוי נשים הרות, מדריכת עיסוי תינוקות

מאת: דקלה שלום, יועצת התפתחותית
ובעלת "חיוכים-בית חם לאמהות ותינוקות"

הזהירו אותך. שמעת סיפורי זוועה. ואיכשהו תמיד האמת שלך זה לא יקרה. מה פתאום, היצור המתוק והעדין והמנומנם הזה יפליץ?? יסבול מגזים? יבכה לי כל הלילה? אולי זה מיתוס. אולי עלינו זה ידלג. אולי הן אכלו חומוס והניקו. או כרובית. זה בטוח הכרובית. 
ואז, יומיים או שבוע אחרי הלידה, זה מגיע: צווחות והתפתלויות שלא היו מביישות רקדנית בטן באקסטזה,
שום דבר לא עוזר, ואת מבינה: גזים. הם הגיעו גם אלינו. אוי ואבוי, מה נעשה עכשיו.

למה זה בכלל קורה?

מערכת העיכול שלנו מורכבת מהמון המון שרירים טבעתיים. הם אמורים, עם דגש על אמורים, לעבוד בסינכרון: מהפה ועד פי הטבעת, שריר אחד מתכווץ אחרי השני ודוחף את המזון במורד המערכת. 
אבל הפיצקולים הללו – הם לא נולדים אפויים לגמרי. לא הכל עובד פיקס ואחת המערכות שצריכה עוד התבשלות וכוונון היא מערכת העיכול. ואז קורה שמשהו נתקע באמצע, לא זז במהירות הרצויה ובאופן כללי לא עומד בציפיות. ויש פקק תנועה עם תקיעויות ובלגנים. ואנחנו סובלות. אה, וגם הפיצקול. אבל בעיקר אנחנו.

אז מה עושים?

קודם כל – מחכים. תוך כמה חודשים מערכת העיכול תעבוד בצורה טובה והכל יחלוף כלא היה. 
במידה והגוזל אוכל תמ"ל – אפשר לנסות להחליף. כל אחת מקבל סוגים שונים בצורה אחרת.
אם הוא יונק – את יכולה לנסות לשנות תזונה. לציין כי אני אישית ויתרתי בגבורה על כל מזון שנחשד כבעייתי וגם שתיתי גלונים של תה שומר וקמומיל – זה בעיקר גרם לי לרצות למות. הגוזל האישי שלי המשיך לצרוח וזה ממש לא עניין אותו שאמא לא שתתה קפה כבר חודשיים כי קפאין עושה גזים. וגם חלב.

ולטובת מי שצריכה עכ-שיו עזרה, פתרון, ושפיות, הנה הדברים שיעזרו לך כשהגוזל "בהתקף":

1.      תנועה
מה עוזר לכל הגזים לצאת מבקבוק קולה? נכון, ניעור. אני לא מציעה לטלטל את התינוק אבל כן להניע. להחליף תנוחות אחיזה, לרקוד, לטייל, לזוז. שימו מוזיקה שאתם אוהבים או צאו להליכה, העיקר שתזוזו והגוזל איתכם. 

2.      מגע
מגע עמוק עוזר לשרירים להרפות ולשחרר. גם במערכת העיכול יש שרירים וגם להם אתם יכולים לעזור להרפות. לחפון את הבטן הקטנה שלהם ולעזוב לאט, לעסות מסביב לפופיק בתנועות סיבוביות, לטפוח על הטוסיק, כל אלה יעזרו לשחרר ולהניע את התקיעויות קדימה.

3.      מנשא בד
זה בעצם השילוב המושלם בין מנשא ומגע: הגוזל עטוף היטב מכל הכיוונים, את בתנועה אבל הידיים משוחררות, את כבר רגילה להתנהל עם בטן ענקית אז מה זה עוד כמה חודשים כאלה אם זה אומר שעור התוף שלך יישאר שלם... שימי לב שמגע של עור לעור, ובמקרה הזה בטן לבטן (להכניס למנשא כשהוא בלי חולצה וגם את עם הבטן חשופה) עושה פלאים לשיפור ההרגשה של הפיצקול ולשיכוך כאבים ורגיעה.

4.      אופן האכלה
שימי לב שאוכל הוא לא פתרון מיידי לבכי. כדאי להרגיע ורק אז לברר אם הגוזל בכלל רעב. זיכרו שהקיבה שלו עדיין פיצית ונוצר עליה עומס די בקלות. מה קורה לקטנטנים שמקבלים המון אוכל שהם בכלל לא התכוונו לאכול במהלך היום? הם מתנקמים בערב! ואז מתחיל המעגל המקולל: בכי – אוי אולי הוא רעב – אוכל (2 שלוקים) – בכי – נו הוא לא אכל כלום המסכן הוא עדיין רעב – אוכל – וחוזר חלילה. חכי. עיצרי. נסי את כל מה שכתוב למעלה (לחבק, לרקוד, מנשא וכו'). עוזר? מעולה. ניסית הכל והוא לא משתף פעולה? יש מצב שהוא רעב.

זיכרי: זו תקופה קשה אבל היא עוברת. אפשר להקל ולעזור. והכי חשוב – תיכף יגיעו השיניים ואז הגזים ייראו כמו עניין פשוט וקליל!

אל תשכחו לחייך !

דקלה שלום - חיוכים

רוצים לשאול את דקלה שאלות?? כתבו לה!

מאת דקלה שלום, מדריכת ליווי התפתחותי בשיטת "צעד ראשון".
 מנהלת "חיוכים - הבית לחוגי תינוקות"

בין אם אנחנו בחופשת הלידה ומבלות את רוב זמנינו עם הגוזל ובין אם הקטנטנים שלנו כבר במסגרות – אחר הצהריים הוא בדרך כלל זמן המשבר. אנחנו עייפות ומשוועות לזמן מנוחה על הספה... הפיתוי גדול לפתוח את הטלוויזיה, להוציא משחק קופסא או להניח בלול ולספור את הדקות עד לארוחת הערב, המקלחות והשינה המיוחלת (או שלא).

אבל מה שאנחנו לא חושבות עליו הוא שתינוקות וילדים בגיל הרך זקוקים לתנועה. כבר דיברנו על חשיבות התנועה בטיפ הקודם, ואם השינה היא נושא שקרוב לליבנו – יש לתנועה אחה"צ חשיבות גדולה עוד יותר. קטנטנים שמקבלים תנועה וחוויות מאתגרות אחר הצהריים – ישנו טוב יותר בלילה. זה בעצם ברור וטריויאלי לחלוטין, לא?

הדגש חשוב בנושא הזה הוא הנושא של עייפות יתר או קושי להיכנס למצב המנוחה: 
אמנם נרצה לאתגר ולהניע את הקטנטנים כמה שיותר – אבל לא אם הם עייפים ולא על חשבון תנומת אחה"צ אם הם זקוקים לה: הדבר עלול להוביל לעייפות יתר, "הוא עבר את השעה שלו" – וקושי בהירדמות. ולכן – שימו לב מתי הילד מתעייף וגם תנו לו זמן "להוריד רמות אנרגיה", לעבור את טקס השינה ולהיכנס למנוחה לפני הכניסה למיטה וההירדמות.

אז איך מספקים לילדים אחה"צ תנועתי, שכולל גם יתרונות התפתחותיים?

• מנשא: שימו במנשא החביב עליכם וצאו לטיול בחוץ! במנשא התינוקות חווים תנועה בצורה טובה יותר מאשר בעגלה (שם יש בולמי זעזועים...) והם עטופים ומוגנים.

• בגן השעשועים: שימוש יצירתי במתקנים – נדנוד בנדנדה לכיוונים שונים ועם עצירות בגבהים שונים, כשהם מתנדנדים עודדו אותם לשלוח ידיים ולתפוס צעצועים שאתם אוחזים לפניהם, מצידם או מאחוריהם (אפשר גם לפוצץ בועות סבון – כל ילדי השכונה מיד יבואו גם J). לטפס על המגלשה מלמטה למעלה או להתגלש בתנוחות שונות... טיפוס על מתקנים בגבהים שונים, זחילה מתחת (גם למי שכבר הולך!) וכו'.

• בבית: אפשר לייצר "גן שעשועים" משלנו! פזרו בסלון כריות, שרפרפים, חישוקים, מכשולים יצירתיים מכל סוג (חבילות של חיתולים, כסאות...) ועודדו את הילדים לזחול/לטפס מעל ומתחת, לקפוץ, להתגלגל ועוד. בנו ביחד "מבצר" מכריות, פופים ושמיכות ואתגרו אותם לנסות ולהיחלץ ממנו בדרכים שונות.

• חוגים: ג'ודו, קפוארה, התעמלות – לא רק לבנים! גם בנות ירוויחו מהתירגולים, הנפילות, ההתנגשויות והריצות...

ואיך אתם מבלים את אחר הצהריים שלכם? 
נשמח לקבל טיפים ורעיונות יצירתיים נוספים בתגובות!

מאת: חגית מוזס- תרפיסטית בשילוב אומנויות M.A

לאחרונה מדברים הרבה על החשיבות של יצירת "זמן איכות" עם כל ילד

ובטח רק מקריאת הכותרת אתם מהנהנים ואומרים, "זה חשוב, אבל איך באמת אפשר למצוא זמן וכוח לזה ?" 

לנו ההורים כיום אין יותר מידי זמן ובטח שלא חשק וכוח, אבל ליצירת זמן שכזה עם הילדים יש חשיבות רבה.

יתרונותיו של יצירת "זמן האיכות" עם הילד :

* העלאת הדימוי, הביטחון העצמי ותחושת השייכות- ילד שההורה שלו מפנה זמן כדי להיות איתו לבד מקבל מסר של -" אני שווה, אני רצוי, אני מוערך וראוי לאהבה, אני חשוב לאבא ואמא שמפנים ולו מעט זמן כדי להיות איתי לבד", הוא מקבל תחושה של " רואים באמת מי אני, מעבר לש"ב ולציונים". הרבה ילדים בקליניקה שלי במהלך טיפולי תרפיה באומנויות מביעים בפני את הצורך שלהם בזמן איכות עם הוריהם , דרך ציור ומשחק השלכתי ודרך משפטים קונקרטיים וישירים שהם מבטאים לא מעט, כמו למשל: "אני רוצה שאבא, או אמא לפעמים סתם כך ישבו וישחקו איתי לבד, בלי האחים שלי, או יעשו איתי יצירה, ילכו איתי להליכה, לרכב על אופנים, לקנות גלידה ונהיה רק אנחנו. ושלא יחנכו אותי בזמן ולא יכעסו עלי ושלא יחשבו שאם הם ישבו איתי על שעורי בית חצי שעה אז זה היה מהנה ומקרב בשבילי, כי זה לא. זה רק הופך אותם למורים מלחיצים שלי ולא להורים. רוצה שנדבר סתם כך ונצחק ואוכל לספר להם על דברים טובים ורעים שקורים לי ולא לספר רק לך או לחבר/ה, אבל תמיד נראה שאין להם זמן וכוח ואם כן אז זה רק לאח הקטן, או שכן משחקים כבר, אבל בעיקר בשבת ואז זה עם כל האחים ביחד, אבל לא איתי לבד."

* חיזוק הקשר והעמקת השיתוף הרגשי- הזמן המשותף מחזק ומשפר את הקשר האישי בין ההורה לילד. כשהילד רואה שההורה פנוי רק עבורו הוא ירצה לשתף אותו ביותר חוויות מעולמו הרגשי. הוא יסכים לשיתוף פעולה עם ההורה ולהכיר גם בגבולות שהוא מציב ובכלל רמת הריבים והחיכוכים בינו לבין הוריו תפחת.

* הרגעה והפחתה של המריבות בין האחים- גם רמת המריבות והחיכוכים בין הילד לאחיו תפחת ככל שזמני האיכות ירבו ויהיו קבועים יותר. כשקיימת תחרות בין האחים על תשומת הלב של ההורים, הילדים חשים שהם צריכים להילחם על המקום שלהם לפעמים בדרכים שליליות. אולם כשילד יודע שיש זמן מוגדר בשבוע, או יותר,זמן שהוא רק עבורו יחד עם ההורה ושבו הוא לא צריך להילחם כדי להיות קרוב לאמא או אבא כי הוא מקבל את זה מהם בלי לדרוש-  הדבר מפחית את המתח סביב התחרות מול האחים האחרים, ויכול ליצור רגיעה או להפחית את המריבות.

מתי ? טיפים פרקטים למציאת זמן איכות עם כל ילד, גם כשאין זמן/כוח:     

חלקכם חוזרים מאוחר מהעבודה עייפים ועמוסים מכל היום וגם מי שחוזר בשעות הצהרים-אימהות ואבות, עדין לרוב תמצאו את עצמכם אולי עייפים פיזית ונפשית ומלאי מטלות טכניות שמחכות לכם בבית- הכנת ארוחת צהרים, עזרה בשעורי בית, הסעות לחוגים,טיפול בצרכי הבית, סדר וניקיון, גישור ושפיטה בין ריבי הילדים וכו',     כל אלו מקשים במציאת זמן פרטי עם הילד. ובכל זאת זמן איכות לא תמיד חייב להיות ארוך בזמן, או יקר מבחינת הוצאות כספיות ומשאבים.

1)בזמן ארוחות צהרים ו/או ערב- כשאת/ה מתפנה לשבת מול הילד ולו במשך 10 ד' בזמן שהוא אוכל, כדי להקשיב לחוויותיו ולשוחח איתו שיחה זורמת ונעימה, הילד חש שהוא חשוב, שאכפת לכם ממנו ומעולמו ושהתגעגעתם.                            

2 ) הוצאה מוקדמת מהגן/בי"ס- אפשר להוציא פעם בשבוע את אחד הילדים יותר מוקדם ולהיות איתו לבד לזמן איכות של שיחה או/ו משחק משותף, ל15-30 ד'-בגן השעשועים בגלידרייה, בפיצרייה וכו'.

3 ) בהמתנה ל- חוג של האח/ות, תור ארוך בקופ"ח וכו'- רצוי לנצל את זמן ההמתנה לילד בחוג לזמן איכות עם אחיו, וכנ"ל בתור לרופא. במקום להעביר את הזמן בשיחות בפלפון, או בקריאת עיתון כשהילד לידינו אכשהוא מעסיק את עצמו או משתעמם, נקדיש את הזמן איתו לשיחה, משחק קריאה, או יצירה - בהתאם לגילו.    

4) כשהאח/ות אצל חבר- נצלו את הזמן שהאחים האחרים בפעילות מחוץ לבית –בתנועת נוער, אצל חבר וכו', כדי להקדיש ולו מעט זמן איכות לילד שנשאר איתכם לבד בבית. בטוח שהילד מאד ישמח שהוא סוף סוף לבד ללא תחרות על תשומת ליבכם.

5) בערב-באמבטיה או במיטה לפני השינה- זמן אמבטיה יכול להיות זמן נהדר ורגוע לזמן של משחק משותף עם הילד תוך כדי שיחה ושיתוף על חוויות מהיום. אם ניתן רצוי לסדר את זמן השינה כך לפחות פעם/פעמיים בשבוע הורה אחד מרדים את שאר הילדים, כך שההורה האחר מתפנה להיות יותר זמן 10-15ד' עם ילד אחד בלבד-להקריא לו סיפור ולשתף בחוויות מהיום שעברו-הילד וגם ההורה. ככלל, דעו שככל שההורה משמש דוגמא בכך שהוא פתוח רגשית וגם מספר מעולמו דברים נעימים ולא נעימים שקרו לו במהלך היום, הילד לומד מכך שגם הוא יכול לחשוף את רגשותיו לספר. אפשר גם לעשות עיסוי בזמן הזה, לדמיין ביחד על מה הוא הולך לחלום, להאזין למוסיקה נעימה ורגועה, לשיר שיר ערש וכו'.   

איך? הכנות פרקטיות ורגשיות לזמן איכות עם הילד-

כלל זהב שחשוב לזכור- לעשות כל מה שנעים לילד אך שגם יהיה נעים לכם.  בזמן הזה אין שיחות חינוך ומוסר אלא רק שיחות מהנות וזורמות וזמן לשיתופים רגשיים מהלב שלכם ושלו, גם אם זה תוך כדי העשייה משותפת. אני ממליצה ש"זמן האיכות" הראשון יהיה- אחה"צ של פעילות הכנה ל"זמני איכות". דברו עם הילד על החשיבות שהחלטתם לתת לזמני איכות איתו. רצוי שתקבעו לזה זמן שבועי/דו-שבועי קבוע ,אם זה אפשרי מבחינתכם. הזמינו את הילד להמציא שם לזמן המיוחד שלכם יחד. יש ילדים שהמציאו לזה את השם: "זמן מלך", זמן של כייף", "הזמן של אמא/אבא ו__" וכו'.  צרו עם הילד בהתאם לגילו, בריסטול גדול ומקושט שעליו תכתבו, אתם או הוא- רשימה של 6-10 פעילויות שונות לזמן איכות בבית ומחוץ לבית. מעליו רשמו ככותרת את השם שבחרתם לזמן הזה. התחילו בלשאול את הילד מה הוא היה רוצה שתעשו יותר ביחד- בבית ובחוץ ומתוך מה שיאמר, בשיחה זורמת וכנה, בחרו את הדברים שנראים לכם ברי יישום- פעילויות שיהיו נעימות לשניכם ושלא דורשות יותר מידי לוגיסטיקה או הוצאות כספיות. הסבירו לו מדוע יש דברים מהצעותיו שתוכלו ליישם ומדוע יש דברים שלא תוכלו, או שתוכלו, אך רק לעיתים רחוקות- כמו בקשה שלו לזמן איכות במסעדה לבד, בלונה פארק- דברים גדולים שנשמרים לזמנים מיוחדים. את הבריסטול תלו במקום מוסכם ובולט בבית- על המקרר, או בחדרו.

חשוב! אף פעם אל תשמשו בזמן האיכות כעונש על מעשה שלילי. "זמן איכות" הוא חשוב רגשית ומטרתו לא לשמש כאיום על התנהגויות שליליות וגם לא כצופר ששמור רק להתנהגות חיובית. הוא זמן קבוע ובסיסי שקורה ויהי מה ודווקא השמירה על העקביות שבו, היא שתמנע, או לפחות תפחית מקרים של התנהגויות שליליות.

ועכשיו, אחרי שנהנו בזמן איכות משותף, איך נעלה שלב וגם נעודד אותם  במהלך "זמן האיכות" לשתף אותנו בעולמם הרגשי ? מה אפשר לעשות בפועל? על זה במאמר הבא....

רוצים לשמוע עוד  עצות על איך יוצרים זמן איכות, איך מעודדים שיתוף רגשי ומקשיבים לילדים כך שגם יקשיבו לנו, איך שמים גבולות וכיצד מתמודדים עם ריבים בין אחים?

מאת: חגית מוזס- תרפיסטית בשילוב אומנויות M.A - מטפלת רגשית בילדים ובנשים, ב"אומנות התרפיה"- קליניקה בפ"ת.
 מדריכת הורים ומנחת קבוצות מוסמכת.

דפנה גרייס – מאמנת ומדריכת הורים בוגרת מכון אדלר

 תהליך הגמילה הוא אבן דרך חשובה ומשמעותית בהתבגרות של הילד.

הוא לומד לשלוט בצרכיו, לפתח מודעות ולהקשיב לאיתותי הגוף ולנהל באופן עצמאי את עשיית הצרכים שעד עתה היתה ספונטנית. לפיכך הוא נדרש לתשומת לב רבה, ללמידה ובעיקר לתחושת מסוגלות שתאפשר לו לסמוך על עצמו ולהיפרד מהחיתולים בתהליך חיובי.

לתהליך הגמילה נדרשת בשלות שכלית מצד אחד – היכולת של הילד לקשר בין האיתותים הגופניים של צורך בהטלת שתן או צואה, וחשובה לא פחות הבשלות הרגשית – הרצון להתבגר ולהיות עצמאי יותר יחד עם תחושת מסוגלות, אני יכול לבד.

לפני שאתם מתחילים בתהליך הגמילה, כדאי לבדוק האם אפשר לראות את הסימנים הבאים:

• הילד עוצר את הפעילות שלו או מתרחק כשהוא עושה את צרכיו בחיתול, ואפילו מודיע "פיפי"/"קקי" כשהוא מתחיל לעשות.

• הילד מפגין רצון להיות עצמאי, ללא קשר לעשיית הצרכים – הוא מבקש לעשות דברים לבד (למשל לנעול נעליים בעצמו).

• הילד מסוגל לדחות סיפוק ולחכות – למשל כשאתם עסוקים בדבר מה והוא מבקש משהו וצריך להמתין שתסיימו.

עוד לפני הגמילה, חשוב שנראה כדוגמה אישית שעשיית צרכים בשירותים היא חלק מעולמם של הגדולים וזהו התהליך הטבעי. ולכן אני מציעה מס' דרכים להכין אותו לתהליך:

1. להתחיל בכך שנראה לו איך אנחנו יושבים בשירותים, ניתן לו להתקרב לאסלה מבלי להרחיק אותו ולשדר שזה מקום טבעי ובריא.

2. לתת לו להתנסות בישיבה על אסלה או על סיר גם עם חיתול רק לצורך ההתנסות. חשוב שהסיר יהיה תמיד בשירותים, אל תהפכו אותו למשחק שלא קשור לעשיית הצרכים.

3. לא לדבר על להוריד את החיתול לפני שמורידים כדי לא לייצר ציפייה מלחיצה או תחושה שמדובר במשהו גדול ואתה עוד לא מוכן.

4. לחשוף את הילד לצרכים שלו בחיתול עוד לפני שמדברים על גמילה (ממש להראות לו מה יש שם!) כדי שיכיר ויזהה את הצורה, הצבע והריח ולא ייבהל כשיראה אותם בפעם הראשונה בסיר/אסלה.

5. לעודד אותו על גילויי עצמאות שאינם קשורים לגמילה – "אני רואה שאתה מנסה לנעול נעליים לבד. סימן שאתה כבר גדול"!

6. לתת  לו לקחת חלק במשימות הבית על מנת לפתח עצמאות ולשדר לו שהוא מסוגל – למזוג לעצמו שתיה לכוס, להסתרק אחרי האמבטיה, לזרוק את החיתול המלוכלך לפח, להניח בגדים בסל הכביסה, לרחוץ ידיים לבד, לצחצח שיניים ועוד. 

אם עשינו את כל זה וזיהינו שהוא מוכן – חשוב לקבל את הסכמתו לתהליך. זיכרו שהיות והשליטה בתהליך ומידת הצלחתו בידי הילד – חשוב שהוא ירגיש מוכן ורוצה. שתפו אותו ברצונכם להוריד את החיתול וללמד אותו לעשות את צרכיו בשירותים ושאלו אותו אם הוא רוצה.
אם התשובה תהיה שלילית – חכו עם זה ונסו שוב בהמשך. אמרו לו שאתם סומכים עליו שכשירצה תתחילו. אם אנחנו רוצים ללמד את הילד שלנו לסמוך על עצמו ועל היכולת שלו לשלוט בתהליך, כדאי שגם אנחנו נסמוך עליו ונקשיב למה שהוא אומר.

במידה והתשובה היא חיובית – עודדו אותו על הרצון "אני בטוחה שאם אתה רוצה אז תוכל ותצליח" וספרו לו איך זה ייראה, הסבירו לו שבפעמים הראשונות יכול להיות שהוא יפספס וזה לא נורא, ואם יקפיד לגשת לשירותים בכל פעם שירגיש צורך הוא יצליח בסופו של דבר לעשות שם את צרכיו.

שדרו שאתם סומכים עליו!

יצאתם לדרך ונתקלתם בקשיים?

מוזמנים להיכנס לדף שלי ולהתייעץ. תוכלו גם לקבל במתנה את המדריך לגמילה מחיתולים ובו פרק על התמודדות עם קשיים בתהליך.

בהצלחה!

דפנה גרייס – מאמנת ומדריכת הורים 

מאת: לריסה גינת -SmallTalk לדבר עם תינוקות

למה התינוק בוכה? מדוע הוא לא שקט?

כואב לו? גזים? שיניים? רעב? להחליף לו? עייף?

ואולי הייתה דרך לדעת מבלי לנחש? ומבלי שהוא יבכה?

בשנתיים הראשונות לחייו של התינוק הטיפול בו מתמקד במתן מענה לצרכיו הבסיסיים, בעוד שברגע שאנחנו, ההורים שלו, מנסים להבין את צרכיו על פי הסימנים שהוא משדר – התינוק חש מובן, מרגיש קירבה נקשר יותר ומבין שהתחושות שלו הן לגיטימיות וראויות למענה. תאוריה זו מכונה תאורית ההיקשרות (attachment) והראשון שהגהה תאוריה זו הינו גו'ן בולבי.

אותם הסימנים שהתינוקות משדרים היא למעשה שפת התינוקות. שפת התינוקות היא למעשה שפת הגוף של התינוק והלוא היא השפה הראשונה שלו. שפת התינוקות מורכבת:

• מתנועות הגוף של התינוק- תנועות ידיים, רגליים, תזוזת אגן, התקשות של הגוף

• מהבעות הפנים שלו – בהייה, מבט מצוברח, מבט מתאמץ

• מהקולות והאינטונציה שאותם הוא מפיק – נשמע לעיתים כמו קשקושים או מלמולים, קיטורים קטנים , קיטורים גדולים יותר, הבעת חוסר שקט או חוסר נינוחות קולית.

• בהמשך שפה זו גם מורכבת ממילותיו הראשונות.

בשפה זו התינוקות מסמנים ו"מדברים" איתנו את מגוון הצרכים שלהם.

הבסיס של שפה זו הוא בקשרים עצביים בין מערכות שונות בגוף לבין מערכת העצבים המרכזית. לתינוקות יש למעשה שני סוגי סימנים: סימנים מקדימים וסימנים מידיים. סימנים מקדימים מופיעים בתחילתו של הצורך. למשל כשהתינוק מתחיל להתעייף, כשהתינוק מתחיל להרגיש את תחושת הרעב, כשהשלפוחית של התינוק רק מתחילה להתמלא וכן הלאה. סימנים מידיים מופיעים כשהצורך המדובר הינו צורך אקוטי שאינו סובל דיחוי מבחינה הישרדותית. לרב הסימנים המידיים הינם סימנים קוליים יותר מסימנים מקדימים, הם מופיעים תחילה כקיטורים ומהר מאוד מתפתחים לבכי. ישנם גם כמה סוגי בכי בהקשר של צרכים שונים. משמעות הבכי מבחינת התינוק הוא גיוס כל כלי התקשורת שיש ברשותו לקבלת מענה על הצורך שאינו סובל יותר אף דיחוי.

שפת הגוף של התינוק הינה ייחודית לכל תינוק, אך עשויים להיות סימנים כלליים מאפיינים. חשוב להתייחס אליהם בגדר המלצה בלבד שכן ייתכן כי לתינוק שלכם סימנים אחרים לגמרי.

דוגמאות לסימנים לרעב:

סימנים מקדימים : תנועות מציצה (או יניקה) בזמן התעוררות משינה, הכנסת אגרופים לפה, ניסיון למצוא את הפטמה- הטיית הראש קדימה ואחורה, ניסיון מציצה של היד שלנו, הצוואר.

סימנים מידיים: קיטוריים עוצמתיים, התחלת בכי כשהצליל שנשמע מהתינוק הינו מעין צליל "ני" שמדמה תנועת יניקה עם הפעלה של מיתרי הקול.

דוגמאות לסימנים לעייפות:

סימנים מקדימים: בהייה בחלל, האטת פעילות, צורך להתפנות בתדירות גבוהה

סימנים מידיים: האדמה של העיניים, שפשוף עיניים, קיטורים וצורך בקרבה, בכי.

דוגמאות לסימנים להתרוקנות (פיפי-קקי):

סימנים מקדימים: חוסר נינוחות באזור האגן, תנועות חתירה עם הידיים, בעיטות נמרצות ברגליים, קולות קיטור וחוסר שקט

סימנים מידיים: בהייה בחלל, הפסקת פעילות, הדממה, צליל מאמץ

דוגמא לסימנים להתרוקנות ויישום מעגל תקשורת שלם עם אביגיל בת הארבעה חודשים:

היתרון הברור בלימוד שפה זו היא הבנה של מגוון הצרכים של תינוקכם  ומתן מענה מתאים, אולם להבנת השפה ולבניית התקשורת עם התינוק באמצעות השפה סביב צרכיו ישנה השפעה מכריעה על ההתפתחות הפסיכולוגית והפיזיולוגית של תינוקכם. בניית התקשורת עם תינוקכם סביב מגוון צרכיו, יוצרת בו את תחושת הבטחון בגופו ובקשר שלו אליכם ואל הסובבים אותו בהמשך חייו. הקשר שלכם אל תינוקכם משפיע על תפיסת עולמו של תינוקכם, על בניית האישיות שלו, על מערכות היחסים שלו בחייו הבוגרים ועל בניית התודעה הגופנית שלו, לה יש השפעה מכריעה על ההתפתחות הפיזיולוגית של תינוקכם. הכל נמצא למעשה בבסיס התקשורת שאתם בונים ביחד.

כל מה שזה דורש מכם, זה הקשבה והתבוננות בתינוקכם.

לדבר עם תינוקכם. ככה פשוט.

מזמינה אתכם לנסות,

שלכם,

לריסה גינת וצוות SmallTalk – לדבר עם תינוקות

מאת: דקלה שלום, יועצת התפתחותית
ובעלת "חיוכים-בית חם לאמהות ותינוקות"

 
הקיץ עוד מעט כאן, הבגדים מתקצרים, הגוף חשוף יותר וזה בדיוק הזמן להתחיל ולחוות סוגי מגע, מרקמים ואתגרים תחושתיים שילמדו את הקטנטנים שלנו על היכולות שלהם ועל גופם ועל הדרך גם ייצרו עבורנו זמן איכות כיפי, פרוע ומשוחרר.

לרובנו יש רתיעה ממרקם מסויים, סוג מגע או תחושה. אם זה חול ים, דבק, ליטוף השיער, מגע בכפות הרגליים, טיקטים בבגדים ויש עוד המון המון... 
כהורים, אחת המטרות שלנו צריכה להיות חשיפה של הקטנטנים לכל מיני סוגים של תחושות וחוויות, גם כאלה שאנחנו פחות נהנים מהן בעצמנו, על מנת שלא יירתעו בגיל מבוגר יותר ויוכלו לבחור בעצמם ממה הם נהנים יותר וממה פחות.
שעות הפעילות המוגבלות לעיתים שלנו, כשהם חוזרים הביתה מהגן, הן הזדמנות מצויינת לצאת מהקופסא ומהבית, ליצור ולחוות, ואולי נלמד גם משהו על עצמנו תוך כדי...

הנה כמה רעיונות:
• בצק: לא חייבים פלסטלינה קנויה. אפשר להכין בצק נעים מקמח, מים ומלח או אפילו להכין בצק עוגיות ולשתף את הילדים בלישה וקריצת העוגיות. עבודה עם בצק ועם מערוך עושה פלאים להיכרות עם היכולות של כפות הידיים שלהם, חיזוק חגורת הכתפיים ופיתוח המוטוריקה העדינה. למתקדמים: בצק דביק עם יותר מים. מלכלך אבל זו התנסות מצויינת במרקם קצת פחות "ידידותי".

• קצפת: תנו להם להרגיש את המרקם, לצייר איתה ולהתמרח J אם אתם חוששים מלכלוך – האמבטיה היא מקום מצויין להתנסויות! ואם אין לכם בעיה עם קצת בלגן – אפשר לנסות לצייר על חלונות! ואם כבר מתלכלכים, נסו גם ג'לי.

• חול ובוץ: זה הזמן ללכת לים, לתת להם לנסות, להתלכלך, לטעום ולהנות מהחול. לנו לפעמים קשה לצפות בזה אבל להם זה כיף, נעים ואפילו קצת טעים!

• צבעים מתנפחים: דרך מצויינת לעודד אותם לצייר כבר מגיל צעיר ולתת תחושת הישג והנאה:
ערבבו כף קמח, כף מלח, כפית אבקת אפייה ומעט צבע מאכל. יוצאת משחה נעימה שניתן למרוח עם מקלות ועם האצבעות על הנייר. לאחר שהציור מוכן – לשלוח אותו ל-10-15 שניות למיקרו. נסו ותראו מה יוצא!

• יש לכם עוד רעיונות? ניסיתם? נהניתם? סבלתם? אתם מוזמנים לשתף אותי :)

אל תשכחו לחייך ולהשתולל!

דקלה שלום "חיוכים"

רוצים לשאול את דקלה שאלות?? כתבו לה!

 דקלה שלום, יועצת התפתחותית

בערך מזמן הלידה אנחנו מתחילות בהתלבטויות: לחזור לעבודה או להאריך את חופשת הלידה? ואם לחזור, האם להכניס למסגרת? מתי להכניס למסגרת? אולי עדיף מטפלת? טו שבכלל סבתא פנויה? המון סימני שאלה.
את היתרונות בטיפול אחד על אחד כולנו יודעות: תקשורת סדירה ותחושת בטחון מול אדם אחד (בין אם זה הורה או מטפל אוחר) שזמין אך ורק לצרכי הגוזל, גמישות מוחלטת והתאמה של שעות הפעילות והשינה ועוד ועוד. אולם, לפתרון הזה יש גם חסרונות. מגיל 7-9 ח' הגוזל כבר זקוק לחברה של תינוקות אחרים. נכון, הם לא משחקים יחד אבל כן מחקים זה את זה, מתנסים באינטראקציות ראשוניות ומאד מעניינים אחד את השני. 
אז איך אפשר לסייע לגוזל שלך להתפתח ולהתכונן למסגרת, גם אם הוא נשאר בבית עד גיל מאוחר? הנה כמה דברים שכדאי לדעת:

תנועה
נכון, הוא כבד. והוא בד"כ גם מניע את עצמו בצורה כזו או אחרת. אבל מתפקידנו לאתגר אותו בצורות חדשות של תנועה שהוא עוד לא רכש לעצמו או שהוא מעדיף להימנע מהן. למשל? נפילות. טיפוס. נדנדה בלי להחזיק עם הידיים. בג'ימבורי, בגינה או על ערימה בבית של כל מה שמצאתם במחסן 

תחושות ומרקמים
בגן לא מפחדים להתלכלך ולפעמים יש אפילו, רחמנא ליצלן, חול. בבית לא בא לנו לשטוף כל יום והמחשבה על טביעות ידיים צבעוניות על הקיר או שולחן הסלון גורמת לנו לחלחלה. אז מה כן? ללכת לים. לקחת אותם לאיזור בגינה שיש בו שיחים או דשא קצת דוקר. לתת להם להתנסות בחומרים מלכלכים באמבטיה, בחצר או במרפסת. 

אכילה משותפת 
גם באכילה, כמו בכל דבר שנעשה בגילאים הללו, יש אלמנט של חיקוי. נכון, יותר נוח לתת לגוזל לאכול לפני שאני אוכלת ואז להתייחד עם עצמי בארוחת הצהריים כשהוא ישן, אבל איפה הכיף בלאכול לבד? אז תאכלו ביחד. לפחות ארוחה אחת ביום. ותנו לגוזל לאכול לבד לפחות חלק מהזמן, אפילו אם זה מלכלך נורא והחתול מקבל את הרוב.

לוח זמנים
גמישות היא חשובה אבל גם שגרה. זמני שינה קבועים פחות או יותר, טיול קבוע בחוץ, שירים קבועים בנקודות מפתח של היום - כל אלה ישרו בטחון ויעזרו גם לכן לתכנן את הזמן טוב יותר.

לא רק מטפל אחד
נכון, בטחון במטפל העיקרי זה חשוב. אבל גם חשוב שהגוזל ילמד להירגע ולהרגיש בטוח עם מבוגרים אחרים, לשהות במחיצתם בלי המטפל העיקרי בסביבה, לשחק ולהנות. ככל שהגוזל יחווה יותר מבוגרים ממקום בטוח ובמצבים מהנים כך גם חרדת הזרים שלו תפחת והפרידה מהמטפל העיקרי תהיה פשוטה יותר.

מפגש קבוע עם בני אותו גיל
מצאי קבוצת אמהות שנשארו בבית או קבוצת מטפלות שנפגשות בגינה מידי יום. עודדו את הקטנטנים לשחק ביחד במקום משותף, בקבוצה קבועה ובזמנים קבועים. הילדים יכירו זה את זה ואת המטפלות האחרות, ישמחו ויצפו לפעילות הזו ולמפגש המחודש. ככל שיגדלו נוכל לראות את התקשורת ביניהם הולכת ומתפתחת.

מה דעתכן? אתן חושבות שתצליחו ליישם?

אז יש לי עוד הצעה עבורכן: כל היתרונות הללו במקום אחד וקבוע J
בחיוכים מתקיימת אחת לשבוע מסגרת "גן ביחד" שמיועדת בדיוק עבור הקטנטנים הללו. זהו מקום בו הם יכולים לבלות בקבוצה קבועה של ילדים בני גילם והאמהות/המטפלים שלהם, לחוות לו"ז "כמו של גן" ומסגרת מהנה, עם חוג מוזיקה, זמן יצירה ולכלוך, משחק חופשי בחצר וכמובן ארוחת בוקר משותפת.

אני מזמינה אתכן ליצור איתי קשר כבר היום ולהבטיח את מקומכן איתנו J

וכמובן שאני כאן לשאלות.

דקלה שלום      

מאת: שרון שני, מטפלת בפרחי באך ומנחת קבוצות הורים

"לא רוצה!" 
"אני לבד!" 
"לא בא לי!"

מוכר לכם? אם כן, אולי יש לכם ילד בסביבות גיל שנתיים בבית. זה הגיל בו נראה לרגע שהתינוק המקסים והחייכני שגידלתם נעלם, ובמקומו הופיע פעוט שמתווכח על כל דבר, מתעקש לעשות רק מה שהוא רוצה, ומתיש את כולם. 
פתאום הוא לא רוצה לצחצח שיניים לבד, להתקלח, להתלבש, ללכת לגן, להתחלק בצעצועים עם ילדים אחרים... לפעמים נראה שהוא מתנגד באופן כמעט אוטומטי לכל בקשה או הוראה!

אז למה זה קורה?

למרות ההרגשה שהתנהגות הילד הולכת ומדרדרת, שמ"ילד טוב" הוא הופך ל"ילד לא כל כך טוב", ושאנחנו מאבדים שליטה עליו, זה איננו המצב.

הילד (או הילדה) המתוק שלנו פשוט מתחיל לגלות את עצמאותו. פתאום הוא יכול להגיע לבד למקומות אליהם לא הגיע קודם, ולבצע לבד משימות שונות שעד כה היה צריך את עזרת ההורים כדי לבצע. הוא יכול לדבר, ולבקש דברים. הוא מגלה שיש לו רצון משלו ואג'נדה משלו, והוא נחוש לממש אותה! הוא רוצה לצעוק לעולם: "אני עצמאי!"  

הילד, וזה חשוב לזכור, אינו פועל "נגדינו", אלא "בעד עצמו". אבל אנחנו, מתוסכלים מכך שאין לנו כבר שליטה עליו כמו פעם, מרגישים שהוא "עושה לנו דווקא", וכועסים עליו.
זכרו שהמניע של הילד הוא השגת העצמאות שלו, לא המלחמה בנו. הילדים שלנו רוצים את אהבתנו ונבהלים כשאנו כועסים עליהם.

מה ניתן לעשות כדי לעבור את מרד גיל שנתיים בשלום?

1.      קודם כל, לזכור שהמרדנות והפגנת העצמאות היא בריאה ונורמלית. הציפייה לילד צייתן בגילאים אלה אינה מציאותית.

2.      רצוי לבחון טוב את הגבולות שאנו מציבים, ולבחור על מה חשוב לנו לשמור ועל מה כדאי לוותר. למשל, ע"י כך שנאפשר לילד לבחור (מתוך מבחר מוגבל שאנחנו נציע, כמובן) מה לאכול, מה ללבוש, במה לשחק, במה לצפות בטלויזיה – נוכל להקטין את כמות ההתנגדויות והמריבות.

3.      לא "להחזיר" לילד ולא להכנס למאבק כוחות איתו. כשהילד מסרב לעשות מה שמבקשים ממנו, התגובה הטבעית שלנו היא לרצות להיות לא נחמד אליו, או לענות לו באותו מטבע – "אה, כן? אז אני לא אקרא לך סיפור לפני השינה". התנהגות זו מלמדת את הילד שהחיים הם מאבק כוחות, ודוחפת אותו למצוא אסטרטגיות חדשות כדי לנצח את ההורה.

4.      מה כן? לנסות להתעלם מהתנהגויות שליליות ולחזק חיוביות. לעודד את הילד על כל שיתוף פעולה, גם אם קטן. אם למשל הילד דרש משהו וסירבתם לתת לו, הוא בכה וצעק ואז נרגע, שבחו אותו על כך שהתגבר.  

5.      לנסות למצוא פתרונות יצירתיים. כיון שהילד נוטה להתנגד להוראות ישירות, אפשר למשל להציע: "אוי, הבובה נראית לי מאוד עייפה, אולי נשכיב אותה לישון על המדף, ונשכיב את שאר הצעצועים לישון בארון?" (במקום: "אתה צריך לסדר את החדר עכשיו"), או "מי יכול לקפוץ לאמבטיה כמו צפרדע?" )במקום "גש מייד לאמבטיה"(.

איך ניתן להעזר בפרחי באך כדי לעבור את מרד גיל שנתיים בשלום?

להורים: פרחי באך יכולים להחזיר לכם את הסבלנות ואורך הרוח להתמודד עם הילד הסוער. הם עוזרים להגיב בצורה הגיונית, במקום להתפרץ ולהתעצבן. כשאתם תבואו ממקום רגוע ומאוזן – הסיטואציות ייפתרו בקלות ובמהירות.

לילדים: פרחי באך עוזרים לילדים לעבור את כל התקופה הזו בצורה רגועה יותר. פרחי באך מרגיעים התקפי זעם, מרככים עקשנות, ועוזרים גם במקרים של פחדים, בעיות שינה, קושי במעברים, בעיות גמילה ועוד.

הכותבת: 
שרון שני, מטפלת בפרחי באך ומנחת קבוצות הורים. מנהלת פורום פרחי באך ב-YNET.sharon@sharonsplace.co.il

מאת דקלה שלום, מדריכת ליווי התפתחותי בשיטת "צעד ראשון".
 מנהלת "חיוכים - הבית לחוגי תינוקות"

מה תינוק צריך לאחר שנולד? אוכל, חום, מגע אוהב... ותנועה! 
תחשבו על כל החודשים ברחם: כשאנחנו בתנועה, הוא רגוע ומאושר. מתי מתחילות הבעיטות? ברגע שהתיישבנו או נשכבנו על הספה :)

גם אחרי הלידה, תנועה היא צורך קיומי, בדיוק כמו אוכל. היא מאזנת את טונוס השרירים, עוזרת לרפלקס מורו (רפלקס הבהלה) לצאת מהמערכת, נותנת גירוי למערכת שיווי המשקל ומסייעת לפתח רפלקסים שישרתו אותנו כל חיינו ויסייעו לנו לעמוד וללכת, לאזן את עצמנו, לבלום כשנופלים וכו'
בנוסף – התנועה מעייפת J זה אולי נראה לנו מצחיק, אנחנו הרי מחזיקים את התינוק, אנחנו זזים ומתאמצים והוא מתעייף? כן, הוא צריך לאזן את עצמו, להגיב לתנועות שלנו גם אם הוא עטוף ומוגן, ללמוד הרבה – וזה מאד קשה לגוזל שכזה! 
בהמשך – כשהקטנטן שלנו יתחיל להניע את עצמו – להתהפך, לזחול וגם לעמוד וללכת, הוא ישתמש ברשתות העצביות שנבנו במוחו – בידע שנאגר עם כל תנועה והנעה של גופו: הוא ידע שתנועה היא לא דבר מפחיד ושאפשר להנות ממנה, ידע להגיב לשינויים, ויוכל להשתולל ולייצר תנועה בשביל עצמו... התנועה הזו, שבתחילה מונעת על ידי רפלקסים, תלך ותשתכלל ותהפוך לרצונית ואיכותית יותר (למשל – דחיפה רפלקסיבית של המשטח אצל עוללים בני יומם שמלמדת אותם: כשאני לוחץ כנגד הקרקע קורה משהו, הידע הזה יבוא לידי שימוש בהתהפכויות, זחילה, עמידה והליכה).

ולכן – אני מעודדת את האמהות בסדנאות שלנו ב"חיוכים" לנוע ולהניע כמה שיותר.
מגיל אפס והלאה, תנועה במהלך היום ובעיקר בשעות אחר הצהריים (לפני שגרת הערב שמטרתה להוריד את רמת הפעילות לאט לאט עד לשינה) תסייע להתפתחות טובה יותר של המוטוריקה הגסה, להתמודדות טובה יותר עם הסביבה וגם - לשינה טובה יותר בלילה :)

"הוא יתרגל לידיים!"

מי לא מכיר את המשפט הזה? אז נכון שהבן של השכנים תמיד יודע להעסיק את עצמו לבד על המשטח מגיל אפס (וגם ישן לילה שלם ונרדם לבד במיטה שלו), אבל לתפיסתי – העניין הפוך בדיוק: תנו לגוזל הקטנטן כמה שיותר ידיים כשהוא זקוק לכך, כמה שיותר תנועה עליכם בשלב ההתחלתי של חייו (עד גיל 4-5 חודשים) – וכשיהיה מוכן לזה יוכל להניע את עצמו בקלות יתרה, עם תחושת בטחון, עצמאות וסקרנות. הוא לא "יתרגל" – הוא רק יקבל את מה שהוא צריך. מבטיחה שתינוק זוחל וחקרן לא יבקש כל היום ידיים, יהיה לו הרבה יותר נעים לגלות את יכולותיו החדשות בעצמו!

כמה רעיונות לתהליכים בתנועה:

·  שימו לב: על מנת לפתח את מערכת שיווי המשקל (שנמצאת באוזן) יש צורך להניע את הראש במרחב. כמובן שהתנועה צריכה להיות בטוחה ונעימה לכל הצדדים, אין לטלטל את הראש קדימה ואחורה! כשהתינוק באוויר, תמיד הטו אותו מעט קדימה או החזיקו את הראש והצוואר, על מנת שראשו לא יישמט.

·  מגיל אפס אפשר להניע את הקטנטנים כשהם במנשא בד עליכם (מעורסלים או בתנוחת בטן לבטן): מנשא הבד עוטף ומחזיק אותם בצורה נעימה ומקנה להם בטחון ותחושה של גבולות הגוף שלהם, ויחד עם תנועה זו החוויה הכי קרובה להימצאות ברחם. שימו מוזיקה שאתם אוהבים ותרקדו בבית או צאו לטיול בחוץ.

· אפשר גם להניע ללא מנשא: בצורה בטוחה, עדינה וקרובה לגוף שלנו – ומגיל 3 חודשים לערך, כשהקטנטנים מסוגלים להחזיק את גופם במרחב בצורה טובה יותר – אפשר להניע בתנועות גדולות יותר – שוב, מוזיקה שאתם אוהבים, ריקוד בחדר: נוסיף "אווירונים" מעל הראש שלנו, "שמיניות באוויר" מצד לצד או כשהם מוחזקים על האמה שלנו בתנוחת "נמר על עץ" והעברת הגוזל מאחד לשני. 

· זוכרים את הפוף? גרירה של הפוף בחדר כשהתינוק מעורסל בפנים, ובהמשך כשהוא על בטנו על שמיכה או מזרן תסייע לבנייה של תגובות איזון ובלימה. 

· כשהקטנטן מתחיל לגלות את יכולות ההתהפכות שלו, ניתן להניח אותו בתוך שמיכה גדולה או סדין, ובעדינות להרים קצה אחד של הבד כדי לגלגל אותו מהבטן לגב וחזרה. 

· אפשר לייצר ערסל מאולתר ממנשא או כל בד גמיש אחר – לאחוז בשני הקצוות ולנדנד מצד לצד J כמובן שאם יש ערסל אמיתי – זה כיף עוד יותר גדול!

אז תניעו, תשתוללו ותרקדו והכי חשוב – תחייכו :)

שתפו אותי בחוויות שלכם וגם בכל שאלה או תהייה.

דקלה שלום - חיוכים