דקלה שלום, יועצת התפתחותית

בערך מזמן הלידה אנחנו מתחילות בהתלבטויות: לחזור לעבודה או להאריך את חופשת הלידה? ואם לחזור, האם להכניס למסגרת? מתי להכניס למסגרת? אולי עדיף מטפלת? טו שבכלל סבתא פנויה? המון סימני שאלה.
את היתרונות בטיפול אחד על אחד כולנו יודעות: תקשורת סדירה ותחושת בטחון מול אדם אחד (בין אם זה הורה או מטפל אוחר) שזמין אך ורק לצרכי הגוזל, גמישות מוחלטת והתאמה של שעות הפעילות והשינה ועוד ועוד. אולם, לפתרון הזה יש גם חסרונות. מגיל 7-9 ח' הגוזל כבר זקוק לחברה של תינוקות אחרים. נכון, הם לא משחקים יחד אבל כן מחקים זה את זה, מתנסים באינטראקציות ראשוניות ומאד מעניינים אחד את השני. 
אז איך אפשר לסייע לגוזל שלך להתפתח ולהתכונן למסגרת, גם אם הוא נשאר בבית עד גיל מאוחר? הנה כמה דברים שכדאי לדעת:

תנועה
נכון, הוא כבד. והוא בד"כ גם מניע את עצמו בצורה כזו או אחרת. אבל מתפקידנו לאתגר אותו בצורות חדשות של תנועה שהוא עוד לא רכש לעצמו או שהוא מעדיף להימנע מהן. למשל? נפילות. טיפוס. נדנדה בלי להחזיק עם הידיים. בג'ימבורי, בגינה או על ערימה בבית של כל מה שמצאתם במחסן 

תחושות ומרקמים
בגן לא מפחדים להתלכלך ולפעמים יש אפילו, רחמנא ליצלן, חול. בבית לא בא לנו לשטוף כל יום והמחשבה על טביעות ידיים צבעוניות על הקיר או שולחן הסלון גורמת לנו לחלחלה. אז מה כן? ללכת לים. לקחת אותם לאיזור בגינה שיש בו שיחים או דשא קצת דוקר. לתת להם להתנסות בחומרים מלכלכים באמבטיה, בחצר או במרפסת. 

אכילה משותפת 
גם באכילה, כמו בכל דבר שנעשה בגילאים הללו, יש אלמנט של חיקוי. נכון, יותר נוח לתת לגוזל לאכול לפני שאני אוכלת ואז להתייחד עם עצמי בארוחת הצהריים כשהוא ישן, אבל איפה הכיף בלאכול לבד? אז תאכלו ביחד. לפחות ארוחה אחת ביום. ותנו לגוזל לאכול לבד לפחות חלק מהזמן, אפילו אם זה מלכלך נורא והחתול מקבל את הרוב.

לוח זמנים
גמישות היא חשובה אבל גם שגרה. זמני שינה קבועים פחות או יותר, טיול קבוע בחוץ, שירים קבועים בנקודות מפתח של היום - כל אלה ישרו בטחון ויעזרו גם לכן לתכנן את הזמן טוב יותר.

לא רק מטפל אחד
נכון, בטחון במטפל העיקרי זה חשוב. אבל גם חשוב שהגוזל ילמד להירגע ולהרגיש בטוח עם מבוגרים אחרים, לשהות במחיצתם בלי המטפל העיקרי בסביבה, לשחק ולהנות. ככל שהגוזל יחווה יותר מבוגרים ממקום בטוח ובמצבים מהנים כך גם חרדת הזרים שלו תפחת והפרידה מהמטפל העיקרי תהיה פשוטה יותר.

מפגש קבוע עם בני אותו גיל
מצאי קבוצת אמהות שנשארו בבית או קבוצת מטפלות שנפגשות בגינה מידי יום. עודדו את הקטנטנים לשחק ביחד במקום משותף, בקבוצה קבועה ובזמנים קבועים. הילדים יכירו זה את זה ואת המטפלות האחרות, ישמחו ויצפו לפעילות הזו ולמפגש המחודש. ככל שיגדלו נוכל לראות את התקשורת ביניהם הולכת ומתפתחת.

מה דעתכן? אתן חושבות שתצליחו ליישם?

אז יש לי עוד הצעה עבורכן: כל היתרונות הללו במקום אחד וקבוע J
בחיוכים מתקיימת אחת לשבוע מסגרת "גן ביחד" שמיועדת בדיוק עבור הקטנטנים הללו. זהו מקום בו הם יכולים לבלות בקבוצה קבועה של ילדים בני גילם והאמהות/המטפלים שלהם, לחוות לו"ז "כמו של גן" ומסגרת מהנה, עם חוג מוזיקה, זמן יצירה ולכלוך, משחק חופשי בחצר וכמובן ארוחת בוקר משותפת.

אני מזמינה אתכן ליצור איתי קשר כבר היום ולהבטיח את מקומכן איתנו J

וכמובן שאני כאן לשאלות.

דקלה שלום