מאת דקלה שלום, מדריכת ליווי התפתחותי בשיטת "צעד ראשון".
 מנהלת "חיוכים - הבית לחוגי תינוקות"

למה פוף?

פוף, זוכרים? הכרית העצומה מהסבנטיז, שמאד נוח לשבת עליה אבל נורא קשה לקום ממנה? 
אז אמנם הפוף נתפס כרהיט "שאנטי" צבעוני ותופס מקום, אבל זה גם אביזר לתינוקות בעל יתרונות התפתחותיים רבים.

בפוף התינוק שוכב במנח שנקרא עירסול. הגב שלו עגול, כפות הרגליים בגובה הראש והבטן ובית החזה שוקעים. כל שרירי הגוף יכולים "לשחרר" ולהרפות – זו למידה חשובה מאד, בעולם שלנו בו כל היום אנחנו (מגיל אפס בד"כ) עסוקים בעשייה – חשוב גם המקום של המנוחה – ולא שינה אלא סתם רגיעה, בהייה, ציפה. מתוך המקום של המנוחה תגיע גם העשייה האיכותית ביותר (פילוסופיה שאפשר ליישם גם על עצמנו לפעמים :) ).

השקיעה והשחרור של שרירי הבטן יכולים גם להקל על כל הקשיים הראשוניים של מערכת העיכול – גזים, פליטות וכו' – כשהבטן רגועה ורפוייה האוכל "נכנס" יותר בקלות.
בנוסף – הפוף עוטף את הגוזל מכל הכיוונים, מחבק אותו – נותן לו תחושה של הגבולות של גופו, של הגנה ובטחון – כמעט כמו ברחם :)

יתרון נוסף של הפוף הוא הניידות. מאד פשוט לתפוס פינה אחת ולקחת אותו ממקום למקום – גם עם התינוק בפנים.

פוף מול טרמפולינה
לכל אמא יש את הרגע בו היא צריכה להתלבש/ לאכול/ לענות לקריאת הטבע/ סתם זמן לעצמה – אבל לקטנטן בדיוק לא מתחשק לשכב באוניברסיטה. ברוב הבתים הפתרון יהיה – טרמפולינה. וזו גם שאלה ששואלים אותי המון – מה ההבדל בין טרמפולינה ופוף? 
ממבט ראשון זה באמת נראה שמדובר באותה תנוחת חצי-ישיבה. אבל המפתח הוא בגובה הרגליים, בעיטוף ובשחרור של השרירים הזוקפים בגב. בעוד בטרמפולינה נוצאת זווית בין הרגליים לגב שיוצרת לחץ ומאמץ באיזור של שרירי הבטן והגב – בפוף, שוב, הרגליים בגובה הראש כמעט, הוא מתאים את עצמו לגוף התינוק ומאפשר את ההיפך בדיוק – תחשבו על ההבדל שבין כסא חוף בחצי ישיבה לבין ערסל...

כל זה טוב ויפה, אתם אומרים – אבל מדובר על שלושת החודשים הראשונים בחיים שלמים, ואז אנחנו תקועים עם כרית עצומה באמצע הסלון בלי שום שימוש...
אז זהו, שגם בהמשך יש לפוף תפקיד – ביצירת סביבה מאתגרת ובהפעלה של הקטנטן שכבר מתחיל לנוע – להתהפך, לזחול וללכת. וחוץ מזה, הוא באמת מאד נוח והישיבה בו מאד מרגיעה – בסוף תגלו שאת רוב הזמן בפוף אתם עושים ולא התינוק... J

כמה תהליכים לדוגמא (את רובם אפשר לנסות גם עם "סתם" כרית גדולה או שמיכת פוך מקופלת):

1. הילד (אין הגבלה לגיל – רק למשקל שתוכלו לסחוב) שקוע בפוף, אבא ואמא תופסים שתי פינות כל אחד – מנדנדים מצד לצד, מקפיצים בעדינות למעלה ולמטה – את העוצמה והשירים תבחרו לפי התגובות של המנודנד... מצויין להרגעה, למניעת גזים, וסתם כזמן איכות משפחתי.

2. הילד שקוע בפוף – ואנחנו מועכים בעדינות את הצדדים אליו ומגלגלים מצד לצד – עד שממש הילד שוכב על הצד כשחצי פוף נמצא מעליו (בזהירות, שלא יפול!). מסייע לשקיעה נוספת של בית החזה, לסרבני שכיבה על הצד, להבאת הידיים לקו האמצע והארכה של השכמות.

3. תנועה – הילד שקוע בפוף ואנחנו נעים איתו בחדר (שוב, התאמת המהירות לפי תגובות הילד) – מהר, לאט, בסיבובים, אפשר להוסיף "התנגשויות" קלות ברהיטים וקירות – זו תנועה מסוג אחר, לא על הידיים שלנו – והיא מאד מרגיעה וגם מלמדת את הקטנטן שאפשר לנוע בלי ה"תווך" של ההורה וזה בסדר ולא מבהיל.

4. למתהפכים – לגלגל אל הצד ובזהירות לתת להם לדחוף ולהתגלגל החוצה (כשהיד שלנו מונעת נפילה על הרצפה). אפשר להראות להם צעצוע על מנת לעודד אותם לנוע החוצה – זו הפעלה של כל השרירים ולמידה מצויינת – אני דוחף ופועל וקורה משהו כתוצאה מכך. 

5. לזוחלים והולכים – זחילה, טיפוס והליכה על פוף הם תרגול ואתגר משמעותי בעת רכישת התנועות הללו. על ידי יצירת סביבה מאתגרת הם לומדים הרבה על גופם, על יכולות התנועה שלהם, על שיווי משקל ואיזון ועוד.

אז תערסלו, תזוזו, תאתגרו והכי חשוב – תחייכו :)

  דקלה שלום "חיוכים"