מנשא בד

מנשא הבד – קווים לדמותו
מאת דקלה שלום, יועצת התפתחותית ובעלת "חיוכים-בית חם לאמהות ותינוקות"

 

כל אמא טריה נפגשת בשלב זה או אחר עם חתיכת הבד הארוכה (5 מטרים), שהיא אמורה לכרוך סביבה ולתקוע בפנים את הגוזל שלה (בלי שהוא יפול) וככה להסתובב מאושרת בעולם (ולקבל המון הערות מהסביבה בסגנון "הוא נושם שם??").
בשביל מה אנחנו צריכות מנשא? ולמה לא מנשא קשיח? התשובות – מיד:

 

כמו ברחם
כשתינוק קטן נולד, אחרי 8-10 חודשים בתוך סביבה מוגנת, חמימה וחשוכה, המעבר לעולם הבהיר, הרועש והמציף שלנו יכול להיות מאד מבהיל. המנשא מספק תנאים נעימים ועוטפים, כמעט כמו ברחם – חום, חושך, הלב של אמא (או אבא) קרוב, והוא מרגיש תנועה. כל היתרונות הללו מקלים על הבהלה מהמעבר החד בין ה"עולמות", גם בשבילנו וגם בשבילו. 
בנוסף, המגע הקרוב ובעיקר מגע עור לעור מעודד הפרשת אוקסיטוצין ("הורמון האהבה") שמסייע לחיבור בין ההורה לתינוק, מרגיע ומשחרר.
המגע, התנועה והעיטוף גם מקלים על כאבי הבטן והגזים שאופייניים לחודשים הראשונים.
בהמשך, כשהתינוק גדל, הוא יכול לבחור האם לסובב את הראש ולהסתכל על העולם או להסתתר בתוך המנשא והמגע של ההורה ולנוח. למרות שהוא עטוף, המנשא מספק אתגרי תנועה שמסייעים לו להתחזק, ללמוד לאזן את הגוף ולהנות מהיכולת לנוע.


בלי ידיים!
להורה, המנשא מספק יתרונות חשובים: המשקל של התינוק מחולק בצורה טובה יותר בין הכתפיים, השכמות והגב, שתי הידיים פנויות, ניתן להסתובב בחופשיות בבית ובחוץ.
שוב, הקרבה אלינו היא מקסימלית ולכן מאד נעים להסתובב ככה, בחיבוק. 
לעיתים קרובות תינוקות שמתקשים לישון ביום יירדמו בקלות במנשא וגם ישארו ישנים כל עוד הם עטופים, ויפנו אותנו לעיסוקים נוספים ולקצת "התאווררות".

 

אז למה בד?
הרבה הורים נרתעים מהדבר הארוך הזה ומעדיפים מנשאים קשיחים בסגנון "בייבי ביורן" ודומיו. לרתיעה מתווספת גם התדמית ה"אורתופדית" של המנשא – שאמורה להיטיב גם לגב שלנו וגם לזה של הגוזל. בפועל, הם מגלים שבעצם כל משקל מעל 5 ק"ג מאד מעמיס על הכתפיים שלהם, ושבשל הקשיחות של המנשא התינוק אף פעם לא עטוף בצמידות ובעצם מתנדנד לו בפנים, גם אם מדובר במילימטרים של רווח. האחיזה בצורת "תחתונים" בירכי התינוק (במנשא בד העיטוף צריך להגיע עד מתחת לברכיים) מפעילה לחץ על האגן והגב שלו, וכשהוא מתארך והרגליים משתלשלות זה גם נהיה פחות נוח להורה. לכל אלה מתווספת הנטייה לסובב מהר מאד את התינוק עם הפנים החוצה (אני רואה גוזלים שכבר בגיל 3 חודשים צופים על העולם מהשורה הראשונה) – כשבעצם, הצוואר עוד לא בשל להחזקה הזו והחשיפה המאסיבית מציפה את התינוק ביותר גירויים משהו יכול לשאת. הפתרון שלו לרוב יהיה – להירדם...
בסופו של דבר, גם החסידים הגדולים ביותר של המנשא הקשיח, לרוב מגלים שמנשא הבד תומך בהם ובתינוק בצורה טובה יותר ולא רק שהשד לא מפחיד כל כך, הוא גם יותר נוח J

 

גיוון מקסימלי
אוקיי, אז שכנעתי אתכם שמנשא בד זה סבבה. אבל כל הקשירות האלה? ההריון גם ככה הרד לנו חצי מתאי המוח, אז עדיף לא להעמיס גם את התסבוכת הזו פנימה, מה אנחנו, בצופים?
אז יש הרבה קיצורי דרך. יש היום מנשאי "כריכות" ומנשאים "חצי-קשורים" שיכולים להקל עליכם את הלמידה, אבל מה, הם הרבה יותר יקרים, וגם – הם לא מאפשרים את הורסטיליות המטורפת הזו שמאפשרת חתיכת הבד הארוכה.
אפשר בעצם לשאת במנשא בד תינוק מגיל אפס ועד שנתיים (כתלות במשקל), במגוון תנוחות שיכולות להתאים לכל מצב רוח, אופי ואירוע. 
אם יש לכם מכונת תפירה אפשר בקלות לתפור המוני מנשאים כאלה שיתאימו לכל בגד. 
ובאמת, הקשירה היא לא כזו מסובכת. פעם אחת וגם אתם מצליחים. מבטיחה.

 

דברי איתנו תכל'ס
אז מה, איך ומתי? קודם כל אני רוצה לציין שיש המוווון סרטונים ביו טיוב של כל סוגי הקשירות והנשיאות. לרוב עם המנשא תקבלו גם דיסק שמסביר הכל. ואם תרצו, אתם תמיד מוזמנים אלי לשיעור מנשאים אישי J
אז הנה רשימה (חלקית) של דרכי נשיאה ושימוש:

 

ערסול: הכי קרוב לאמא (ולרחם). הגב עגול, הרגליים כפופות, הבטן משוחררת ואנחנו מרגישים הכי שאנטי. זו תנוחה מצויינת מגיל אפס ועד שהגוזל מסכים (בדרך כלל סביב גיל 4 חודשים הם יודיעו לכם בנחרצות שהם כבר לא עוברים ושהגיע הזמן לגוון) כדי להרדים ולטיולים קצרים. התנוחה לא מומלצת בזמן התקף גזים אבל בין התקפים יכולה מאד להועיל ולצמצם ולהקל על הכאבים שלאחר מכן. בנוסף, נשיאה בעירסול בכל פעם לצד אחר מצויינת לסימטריה של כל עמוד השדרה ולסיוע בהעדפת צד.

 

בטן לבטן: התנוחה הכי פופולרית. מעוווולה בזמן התקפי גזים, בעיקר אם יש גם מגע של עור לעור בין ההורה לתינוק. מאפשרת "בחירה" של הגוזל בין הפניית הראש הצידה וצפייה בעולם ובין התחפרות בחזה של אמא/אבא ומנוחה. תומכת בגב ובאגן, הירכיים והברכיים כפופות בצורה שמיטיבה עם מפרק הירך. ידידותית לטיולים ארוכים וריקודים בבית. מסייעת לחיזוק הגב ובית החזה ויכולה לסייע גם בשכיבה נוחה יותר על הבטן.

 

לוטוס: נשיאה דמויית "ישיבה מזרחית" עם הפנים החוצה. מתאימה לגדולים יותר (מגיל 6-7 ח') שכבר רוצים "לראות עולם" וגם מסוגלים לווסת את הגירויים שהוא מציע. עם זאת, הגב עדיין מעוגל מעט ונתמך יותר מתנוחת "פנים החוצה" רגילה, והעובדה שהרגליים עטופות ולא משתלשלות מקילה על התנועה שלנו, בעיקר כשהם כבר גדולים וארוכים. מצויינת להארכת שרירי הגב ול"זמן כפיפה" אצל גדולים יותר, שכבר מבלים פחות על הגב או בעירסול.

 

שק קמח: נשיאה על הגב. להיות כאן ולהרגיש באפריקה. ניתן לשאת ככה מגיל אפס אבל מומלצת בעיקר מגיל 3 ח', כשהראש כבר מוחזק. מרכז הכובד אחר מן הסתם ולכן מאד נוחה לתינוקות כבדים (ולעבודות בית). אפשר לקשור כשהידיים נמצאות על הכתפיים שלנו ואז מצויינת לשחרור והארכת שרירי השכמות (בעיקר אצל תינוקות "טייסים").

             

על הצד: מדמה את אחיזת ה"מותן" הרגילה, רק עם חלוקה שווה יותר של משקל הגוף ופחות מאמץ של הידיים שלנו. לשימוש מגיל ישיבה בלבד. טובה לטיולים קצרים כשלא בא לנו לקשור את המנשא בקשירות רגילות (לקחת את הגדול מהגן בחורף, למשל).

 

יש לכם שאלות בנושא? חוויות? תמונות של הגוזלים במנשא? שתפו אותנו!

  דקלה שלום "חיוכים"

Please reload