מה, את לא שולחת אותו לגן? – מה חשוב לדעת

בערך מזמן הלידה אנחנו מתחילות בהתלבטויות: לחזור לעבודה או להאריך את חופשת הלידה? ואם לחזור – האם להכניס למסגרת, ובאיזה גיל כניסה לגן בכלל מתאים? אולי עדיף מטפלת? או שבכלל יש סבתא פנויה? המון סימני שאלה.

את היתרונות בטיפול אחד על אחד כולנו יודעות: תקשורת סדירה ותחושת ביטחון מול אדם אחד שזמין אך ורק לצרכי הגוזל, גמישות מוחלטת בשעות הפעילות והשינה, ועוד. אבל לפתרון הזה יש גם חסרונות – מגיל 7-9 חודשים הגוזל כבר זקוק לחברה של תינוקות אחרים. נכון, הם עוד לא ממש משחקים יחד, אבל כן מחקים זה את זה, מתנסים באינטראקציות ראשוניות ומאוד מעניינים אחד את השני.

אין תאריך יעד אחד שמתאים לכולם – זו החלטה משפחתית, לא מבחן. השאלה החשובה באמת היא: איך אפשר לסייע לגוזל שלך להתפתח ולהתכונן למסגרת, גם אם הוא נשאר בבית עד גיל מאוחר יותר, בלי "הכנה לגן" רשמית?

הנה כמה דברים שכדאי לדעת:

תנועה

נכון, הוא כבד. והוא בד"כ גם מניע את עצמו בצורה כזו או אחרת. אבל מתפקידנו לאתגר אותו בצורות חדשות של תנועה שהוא עוד לא רכש לעצמו או שהוא מעדיף להימנע מהן. למשל? נפילות. טיפוס. נדנדה בלי להחזיק עם הידיים. בג'ימבורי, בגינה או על ערימה בבית של כל מה שמצאתם במחסן.

תחושות ומרקמים

בגן לא מפחדים להתלכלך, ולפעמים יש אפילו, רחמנא ליצלן, חול. בבית לא בא לנו לשטוף כל יום והמחשבה על טביעות ידיים צבעוניות על הקיר או שולחן הסלון גורמת לנו לחלחלה. אז מה כן? ללכת לים. לקחת אותם לאזור בגינה שיש בו שיחים או דשא קצת דוקר. לתת להם להתנסות בחומרים מלכלכים באמבטיה, בחצר או במרפסת.

אכילה משותפת

גם באכילה, כמו בכל דבר שנעשה בגילאים הללו, יש אלמנט של חיקוי. נכון, יותר נוח לתת לגוזל לאכול לפני שאני אוכלת ואז להתייחד עם עצמי בארוחת הצהריים כשהוא ישן, אבל איפה הכיף בלאכול לבד? אז תאכלו ביחד. לפחות ארוחה אחת ביום. ותנו לגוזל לאכול לבד לפחות חלק מהזמן, אפילו אם זה מלכלך נורא והחתול מקבל את הרוב.

לוח זמנים

גמישות היא חשובה אבל גם שגרה. זמני שינה קבועים פחות או יותר, טיול קבוע בחוץ, שירים קבועים בנקודות מפתח של היום – כל אלה ישרו ביטחון ויעזרו גם לכן לתכנן את הזמן טוב יותר.

לא רק מטפל אחד

נכון, ביטחון במטפל העיקרי זה חשוב. אבל גם חשוב שהגוזל ילמד להירגע ולהרגיש בטוח עם מבוגרים אחרים, לשהות במחיצתם בלי המטפל העיקרי בסביבה, לשחק וליהנות. ככל שהגוזל יחווה יותר מבוגרים ממקום בטוח ובמצבים מהנים כך גם חרדת הזרים שלו תפחת והפרידה מהמטפל העיקרי תהיה פשוטה יותר.

מפגש קבוע עם בני אותו גיל

מצאי קבוצת אמהות שנשארו בבית או קבוצת מטפלות שנפגשות בגינה מדי יום. עודדו את הקטנטנים לשחק ביחד במקום משותף, בקבוצה קבועה ובזמנים קבועים. הילדים יכירו זה את זה ואת המטפלות האחרות, ישמחו ויצפו לפעילות הזו ולמפגש המחודש. ככל שיגדלו נוכל לראות את התקשורת ביניהם הולכת ומתפתחת.

מה דעתן? אתן חושבות שתצליחו ליישם?

אם בא לך ליווי צמוד יותר לשלב הזה – גם בלי מסגרת קבועה – זה בדיוק מה שקורה בסדנאות ובמפגשים שלנו ב"חיוכים". מוזמנת לכתוב לי ולשמוע פרטים: 054-5950373.

וכמובן שאני כאן לשאלות.

---

מאת דקלה שלום, מלווה התפתחותית, יועצת שינה ומדריכת הורים